בשנה האחרונה התנתקתי קצת מהעץ, אמנם באתי מידי פעם לביקור, אבל את רוב זמני ומרצי הפנתי לעניין אחר, לא יותר חשוב אבל בהחלט יותר דחוף.

אחרי שהשתתפתי בכמה הפגנות במהלך חופשת הקיץ, התחלתי לפעול ברצינות במאבק נגד גירוש 1,200 ילדי מהגרי עבודה. הגעתי להפגנות דרך חברים מהאוניברסיטה ובהתחלה השתתפתי רק בגלל שהיה ברור לי שהרצון של כמה פקידים ושר אחד בממשלה לגרש את הילדים הוא פשוט רשעות לשמה. אותם אלף ומאתיים ילדים והאימהות שלהם (האבות גורשו כבר) הם פסיק קטן מבחינה חברתית, כלכלית, דמוגרפית או כל בחינה אחרת במדינה של 7 מיליון.

ככל שהמאבק המשיך ואני נכנסתי יותר ויותר לתוכו גם פגשתי את הילדים עצמם. רובם בגילאי כיתה א' עד ג' והם כנראה הילדים הכי מקסימים שפגשתי עד היום. כולם נחמדים וחמודים, וכמעט אף פעם לא ראיתי אותם רבים האחד עם השני (מה שילדים בגילאים האלה עושים לא מעט). האמת שאחרי כמה חודשים שאני פוגש אותם שוב ושוב, אני כבר לא רואה את "הזרות" שבולטת לעינו של מי שפוגש אותם בפעם הראשונה. אם אני מתרכז אז אני נזכר שהעיניים קשת שונות, וזהו.

ביום שלישי בעוד שבוע וחצי (25.5) תתקיים עצרת גדולה נגד הגירוש. אנו רוצים להראות לממשלה ובמיוחד לראש הממשלה שאלפי ישראלים יודעים שהילדים האלה הם ילדים ישראלים לכל דבר, אפילו שהעיניים שלהם קצת שונות. אני שמח לראות כמה שיותר מכם, חברי ומוקירי העץ, בעצרת.

יש אירוע בפייסבוק: http://www.facebook.com/event.php?eid=105985992779195

ולמי שרוצה לקרוא עוד באתר המאבק: http://israeli-children.org.il

25.5 19:30 ברחבת מוזיאון תל אביב - "אין לנו ארץ אחרת"

ואם תרצו לעזור בהפצה ופרסום האירוע, שלחו מייל ל-israeli.children@gmail.com

תגובות

יש לי ארץ
אחרת לא הייתי נשאר
אין לי ארץ אחרת
מעבר הר
היום אני פה
ואהיה גם מחר

-- אלון אלירן, 19/05/10