לפני כמה חודשים אזלה לי השעורה שקניתי לפני שנה אצל גור מאדמאמא. מכיון שגור הפסיק למכור שעורה, חיפשתי מקור אחר לשעורה מקומית והעלתי חרס. בסוף חזרתי לגור והוא שלח אותי בכיף למקור שלו, בחור מקסים בשם דיאב שמגדל שעורה ליד יבנה, ומכין ממנה קמח בטחנה קטנה שהוא מחזיק ברהט.

בדרך חזרה מהזורבה, עצרנו אצל דיאב לקנות שק שעורה, שיהיה להנבטות לכל השנה. הוא מוכר קילו ב 1.80 ש"ח, ולא הסכים שאשלם לו יותר. אנשים קונים את זה בטונות, מספוא לבהמות. לא אוכל לאנשים...

אנשים מקולקלים, בחיי.

השעורה חזקה הרבה יותר מחיטה, מקומית וצומחת כאן באון, לא דורשת ריסוסים. דיאב משתמש רק באוריאה כדשן, מה לעשות... שעורה ארגנית זה עדיין יותר מדי לבקש...

ככה חשבתי עד שאלון טעה בדרך והגענו בטעות למושבי גדרות.

"עשרת!" קראתי... "יונתן צוקרמן"!... "פולן"...

מצאנו את עצמינו אצל יונתן, מספרים לו על הביקור אצל דיאב... "אוי" אומר לנו יונתן, אם רק הייתי יודע שאתם מחפשים שעורה... מסתבר שיונתן גידל בטעות שעורה ויש לו טונה ממנה שמחכה לקונים. לקחתי גם ממנו כמה קילואים, וגם קצת אם החיטה ותלתן. הכל מעורבב אחד עם השני, לא נקי ולא מקצועי - הכי טוב! (רבגוניות!!).

אז מה אני עושה עם שעורה...

אני משרה חצי צנצנת שעורה בצנצנת מלאה במים למשך הלילה. למחרת מעבירה את הגרעינים הטפוחים למגש הנבטה. המגש הוא תחתית של אדנית שחוררתי בו כמה חורים אקסטרה וכיסיתי במצע של קוקוס שאני קונה בהידרושופ (40 ש"ח לבלוק שמספיק להמון המון מגשים).

אני מפזרת את הגרעינים צפוף צפוף, בשכבה אחידה שלא יהיו אחד על השני, רק אחד ליד השני. משקה בעדינות (במשפך טוש הולך יופי, אני כבר השתכללתי לצינור עם טוש בקצה) ומכסה בעוד מגש של אדנית, לא מחורר.

אחרי יומיים יש לנו נבטים באורך סנטימטר או קצת יותר. מסירים את המגש העליון (שדימה את חשכת האדמה לקטנטנים), וממשיכה להשקות בנדיבות, יום יום. המנבטה נמצאת במקום שמקבל שמש אבל לא המון, נמצאת רב היום בצל, אבל יש בה הרבה אור.

תוך שבוע או 10 ימים (תלוי בעונה ובמצב הרוח של השעורה) יש לנו עשב שעורה מלא און, זקוף ומחכה להיות לעזר לגופנו. אם עוד לא הבנתם עד עכשיו, מדובר במזון-על מקומי, בייצור עצמי, זול להפליא ומעורר הערצה. דומה מאוד לעשב חיטה, רק יותר טוב לטעמי. אני קוצרת את העשב וטוחנת אותו למיץ במסחטת הגרינסטאר המהממת שלי (אותה קניתי לפני שנים אצל מירה גיל מאופק חדש, סוס עבודה ששווה כל שקל, אם תגידו למירה שבאתם דרך העץ, אז נקבל מתנה בזכותכם), יוצא מיץ די מגעיל ומטלטל. שותים שוט כל בוקר ואומרים תודה לשמש. כל כך הרבה כלורופיל, ויטאמינים ומינראלים, אנזימים וכל טוב דחוסים בתוך הדבר הירוק הזה שלא ממש נועד למאכל בני אדם, אבל באמצעות הסחיטה הופך לתוסף התזונה האולטימטיבי. זה לא קפה... זה לא טעים, זה ירוק, זה בריא, וזה מעורר רקמות ומוח בפעולה שעובדת עם הגוף ולא נגדו.

אני מכורה, ומחכה לה שכבר תגדל. המגשים סודרו כבר בבוקר שאחרי האשרם - כמובן. עוד חמישה ימים ומיץ השעורה חוזר לתפריט! יש!

תגובות

אני מוחה!!! הירוק ירוק הזה כל כך טעים.... לא מבינה איך אנשים לא אוהבים את הטעם המשגע והמטלטל הזה:-ם

-- גל, 21/10/10

שלום, מחפשת גם לקנות שעורה,
אודה אם תוכלו להפנות אותי לדיאב המדובר, או לכל מקום אחר...
תודה מראש,
ורד

-- ורד, 17/05/11

היי אפשר את הטלפון או כתובות של דיאב לקניית שעורה ממנו?!

-- מיכלי, 08/01/14

דיאב 050-545-5687

-- אלון אלירן, 12/01/14