11/04/11

אסור לחזור לבית ישר אחרי בית קברות

ככה דודה שלי אומרת ומשכנעת את כל המשפחה ללכת לבית קפה אחרי ההזכרה לסבתא. עברו שש שנים מאז שסבתא שרה מתה וההזכרות הן האירוע המשפחתי העצוב הכי שמח שיש אצלנו. עומדים במעגל סביב הקבר ונזכרים ומספרים וצוחקים עד דמעות.

המוות מכניס את האנשים אצלנו למצב רוח פילוסופי. פתאום כולם חושבים על אלוהים ועל משמעות ועל כל מה שיש במקף הקטן הזה על הקבר, בין תאריך הלידה לתאריך המוות. אמא שלי מסבירה על בודהיזם ועל "נון אטצ'מנט" רעיון שאומר שלא צריך להקשר לדברים בחיים. לוקח הרבה שנים של אימונים ומדיטציה..

אני מכיר אחד כזה, קוטע אותה דוד שלי יהודה, חבר שלי מנשה כזה. הוא אפילו שיש לו כסף עזב את הכול וגר ברחוב. לא מתקלח ונראה כמו ההומלסים האלה. מסריח והכול. בחיי דפוק בשכל. פעם הוא בא לישון אצלנו, לא הסכים להתקלח ונשאר לישון בחצר על חתיכת קרטון. אף אחד לא יגיד לו מה לעשות. הוא מסתובב כל היום ואוסף בקבוקים בשביל פיקדון. פעם אחת אסף 120 בקבוקים והביא לחנות ואמר שיש שם 150. היה בלאגן ולא יכלו לספור אז שילמו לא על מאה חמישים. הוא היה כל כך מבסוט מהשלושים בקבוקים שהוא אבד עליהם. הוא מסתובב עם עגלה מלאה בזבל. אין לו כרטיס קופת חולים. מה יקרה אם הוא יחלה? בטח ימות. אבל אם תנסי לקחת לו את הזבל שלו הוא יעשה עניין.

בזמן שאנחנו מדברים המלצרית מביאה את האוכל. חביטות וסלטים ולחמים טריים וממרחים ושתיה חמה וקרה. אוכלים ומדברים על דברים אחרים. בן דוד שלי ראיין את ראש ממשלת אנגליה. אחותי בהריון. אני עובר לירושלים.