לתרום לעץ כאן
העיר והעץ
  ‎ דף בית > אמיר מלקט סיפורים >‏ אומרים לי: מפונקים לכו לעבוד
נושאים בענף

17/08/11
אומרים לי: מפונקים לכו לעבוד

אומרים לי: מפונקים לכו לעבוד

וראש הממשלה אומר לי: מי שאוכל סושי וטס לחו"ל לא יכול לדרוש צדק.

והזקנים אומרים לי: כשאני הייתי צעיר עבדתי כמו חמור ואתם היום רוצים הכול מהר ובחינם.

אחרי שנים שכולם אומרים לי: קודם כל תדאג לעצמך, אל תצא פראייר.

אני מפסיק לדאוג רק לעצמי ויוצא להפגין, ואז אומרים לי: המאבק שלך סקטוריאלי, תפסיק לחשוב על עצמך.

אבל זה לא הכול, כי במשפחה אומרים לי: תהיה בן אדם, תלמד מקצוע, תקנה בית, מה, למה לזרוק כסף סתם על שכר דירה? תעשה חתונה גדולה שתוציא לכל הדודות את העיניים, תוליד לי הרבה נכדים ותיתן להם את החינוך הכי טוב שאפשר, כי על חינוך לא מתפשרים.

והילדים אומרים: אבא תקנה לי, אין חגיגה בלי עוגה וג'ימבורי וליצנים, ולכל הילדים האחרים כבר יש...

וגם בפרסומות אומרים לי: תקנה אייפוד, תשדרג, מתאים לך ג'ינס, סופשבוע בלונדון רק ארבע מאות דולר, אתה ממש צריך ביטוח חיים, ואוטו גדול יותר, מהיר יותר, חזק יותר. רק היום, במבצע, אחד פלוס אחד, שלוש במאה, תקנה היום ותשלם מחר. אני קונה היום, ומחר זה מתקלקל ואני צריך חדש.

אז מהבנק שוב מתקשרים להגיד לי: הצ'ק חזר. למה אין לך כסף בעו"ש? אתה חייב לחסוך, רוצה הלוואה? אפשר גם בטלפון, רק תיקח. תחזיר אחר כך, בהרבה, הרבה מאוד תשלומים.

וחברים אומרים לי: אתה לא נראה טוב, השמנת! הרזית! הסתפרת? קרה משהו? תירגע, צא מהדיכאון, קיץ, בוא לים.

ומדענים אומרים לי: הים מזוהם. הכנרת מתייבשת. הנפט נגמר. האדמה נהרסת. בגלל זה הכול יקר היום. אנחנו אוכלים ושותים את כדור הארץ מהר מדי, והוא לא מספיק להתחדש.

וכשאני לא מבין למה השטחים הפתוחים נעלמים אומרים לי: צריך לבנות עוד כבישים מהירים, ועוד בתים צמודי קרקע, ועוד מחצבות, ושדה תעופה, ותחנות כוח, ואזורי תעשייה, ומרכזי קניות, ואתרי אשפה. תשמח, זה מעיד על צמיחה במשק.

אז אני שואל, אם יש צמיחה, למה אין כסף לחינוך ולרווחה ולרפואה ולדיור ציבורי? והכלכלנים אומרים לי: השוק החופשי יעיל יותר מהמדינה, הוא יטפל בהכול.

וכשאני שואל מי זה השוק החופשי הם עונים לי: עשרים המשפחות ששולטות על הבנקים, והתקשורת, והתעשייה, והנדל"ן, והמזון, והכסף של הפנסיות, וכל מה שהמדינה מכרה להם במבצע.

וכשאני בודק לאן הכסף של המסים שלי הולך אומרים לי: חצי מהתקציב הולך על ביטחון, פה זה לא אירופה.

אז אני שואל למה אין שלום ואומרים לי: ניסינו. אין פרטנר. הערבים מבינים רק כוח.

וכשאני רוצה להגיד שאולי גם אנחנו אשמים בסכסוך אומרים לי: שתוק.

כשאני מתלונן שמחוקקים חוקים שרומסים את חופש הביטוי אומרים לי: אנחנו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, ויש לנו את הצבא הכי מוסרי בעולם. ואם לא טוב לך פה תעזוב את הארץ.

אבל אני אומר: אני לא רוצה לעזוב את הארץ. זה הבית שלי. וכשלוקחים לי את הבית אני יוצא לרחוב. כי ככה אני לא יכול להמשיך. ואני מבין שהרבה דברים צרכים להשתנות, הממשלה, הכלכלה, והחברה. וגם אני צריך להשתנות.

לא שמעתי, מה אתם אומרים?

Share/Bookmark

תגובות

עץבעיר, עסק חברתי לאקולוגיה עירונית, ביאליק 25 דירה 8 תל אביב, 03-525-4196