| נושאים בענף |
מיה נבות-שמש, מגדלת הֶענף הכלכלי של העץ
מגדלת חדשה לענף הכלכלי של העץ, מיה נבות-שמש, וכך היא כותבת על עצמה:
אמא לגלי ועמית, בת זוג לערן. בעלת תואר ראשון במדעי ההתנהגות, משאבי אנוש ותקשורת. מסיימת לימודי הנחיית קבוצות הורים במכון אדלר. מתרגלת יוגה, תטא הילינג, NVC ושאר ירקות... אוהבת ללמוד.
מגיעה אלינו מעולם שירות הלקוחות, משאבי אנוש והשמה ומביאה איתה אהבה גדולה לאנשים :)
מיה חלמה עבודה שבה תהיה משמעות, הגשמה של הכישורים שלה ותחושה של מועילות לקהילה ולעולם. שיתפה את נורית בחלום שלה ויחד הן בראו מציאות בחיבור לתמיר ולענף הכלכלי.
שמחה להיות חלק מקהילה שעושה שינוי וקמה בבוקר באושר גדול לבוא לעץבעיר.
סיון דרור
עדכון (נובמבר 2012): סיון עבדה אתנו בֶענף הכלכלי, וכעת מחליפה אותה מיה נבות.
סיון מוּנעת מֵאהבה גדולה לכדוה"א ולטבע שלו וּמוטרדת מכך, שאנחנו כחברה מתרחקים מהרמוניה עם מה שקורה מסביב. אם לא ניצור שינוי, לא נוּכל עוד לקיים את ההרמוניה הזוֹ.
מתוך כך היא פעילה מגיל צעיר בארגונים לשינוי: גרעין התנדבותי בִתנועת נוער, פסטיבל אקטיביזם, גרינפיס וּמהפכה של אהבה. הנה כאן זאת היא בתמונה. במקביל ניסתה לעבוד בַעֲבודות "של גדולים" בתחום שלמדה, אך משהו לא הסתדר.
היא הבינה, שעדיף מאוד לעשות, את מה שעשתה עד אז בִשעות הפנאי, כַעֲבודה, וכך הִגּיעה אל עץבעיר.
רוח הדברים בעץבעיר תואמת את מה שהיא מאמינה בו, ועם-זאת, נדרש להּ זמן ללמוד וּלעכל דברים חדשים להּ בעץ, וכיף להּ להיות במקום, שאפשר להתפתח בו וְללמוד.
היא מתרגשת לקרא ההזדמנות לעשות וּלשנות עם אנשים, שטוב לעבוד אתם, סקרנית להכיר עוד את עץבעיר וחוששת מעט מהאתגר, להצליח להביא מספיק לקוחות, אך סומכת על כישורי הניהול, הסדר והארגון שלהּ.
וּמאחלת שלום עולמי.
תמי אביחיל
תמי חיפשה, עץבעיר חיפש, וּשניהם מצאו <~; מעשה שהיה, כך היה:
* תמי למדה בחיפה ריפוי בעיסוק ועיצוב פנים;
* עבדה כִמרפאה בעיסוק;
* עזבה בית וחבר ונסעה למסע בעולם בין חוות אקולוגיות;
* חיפשה מקום, שתרצה לחיות בו;
* על סף נסיעה לקנדה החליטה להמשיך וּלחפש בארץ.
וּבשלב זה פגשה את תמי צֳרי ואת עץבעיר, והנה היא כאן, אתנו ~
המפגש התרחש לקראת תחילת ההקמה של אפס, בית בִיריד "צבע טרי", ותמי נרתמה מיד בהתלהבות וּמסירות להפקה וְלָעבודה.
תוך-כדי כך התגבשה התוכנית להמשך: תמי צֳרי עברה לגור רוב הזמן באפס, בית, ואילו תמי אביחיל נכנסה לגור בדירה בִביאליק 25 וקיבלה על עצמהּ את תפקיד המְקַהֶלֶת.
תמי מעידה על עצמהּ, שמעסיק אותה מאוד נושא הקהילה, ויש בהּ תשוקה גדולה לשוחח עם אנשים וּלחבר ביניהם והיא מרבה לעשות זאת. היא אוהבת בִמיוחד לארגן ארוחות, המאפשרות למשתתפים לשוחח וּלהכיר זה את זה. מדי רביעי בערב מתקיימת ארוחת רחוב טבעונית ביוזמתהּ על-יד הסוס בִשׂדרות רוטשילד פינת נחלת-בנימין.
אז צַפּו לִפעילות קהילתית עשירה והרבה ארוחות...
אמיר חרש - מספר ומלקט סיפורים
תמיד אהבתי לטייל, את זה למדתי מאבא. כשהייתי ילד הוא הביא לי תרמיל קטן, ועם השנים התרמיל שלי גדל והתרמיל שלו התכווץ. בטיולים למדתי לאהוב את הטבע ולהקשיב לסיפורים. זה מה שהיינו עושים שם, מדברים אחד עם השני ומספרים. בכלל כשאתה מטיל כל דבר מספר לך סיפור, מבצר ודרך עתיקה, למה הם כאן? מעין הנעורים, מאיפה השם? עקבות בחול, שועל או נמרה?
האהבה לטיולים הובילה אותי לתנועה הסביבתית. עבדתי כמה שנים בסניף תל אביב של חברה להגנת הטבע. עם הזמן הבנתי שהשורש של הבעיה הסביבתית הוא לא ההתחממות הגלובלית או חוסר במיחזור. שורש הבעיה הוא סיפור שאנשים מאמינים בו, ועד שאנשים לא יאמינו בסיפורים אחרים, השינוי לא יגיע.
וזה מזכיר לי שפעם נכנסתי לתחנה המרכזית עם תיק מלא ספרים. השומר הרוסי, שמי יודע איזה פרופסור הוא היה פעם, נתן בי מבט רציני ואמר, אתה לא יכול להיכנס עם ספרים, זה יותר מסוכן מפצצות. אולי הוא צחק ואולי הוא צדק.
סיפורים כבר שינו את העולם בעבר.
Becca Yasner בקה יאזנר
Hi all! I'm Becca. I'm currently a student at Carnegie Mellon University in Pittsburgh, Pennsylvania. I am majoring in Global Studies, focusing on Middle Eastern Studies, and minoring in Environmental Studies and Technology and Policy.
I am a basketball-playing, environmental-loving, Jewishly-active type of gal, and I'm very much looking forward to making aliyah after I graduate from university.
Here at CityTree I've been spending my time helping out in the garden, writing a weekly English blog, translating website content, and doing whatever else is helpful and fun! I'm having such a great time here, and can't wait to get more involved!
גל גולן
איך מכירים אדם? לפי הביוגרפיה שלו? לפי העיסוק שלו? כל אלו מהווים אוסף של מידע, שכדי לתת לו משמעות צריך ללכת מעבר למילים, מעבר לאגו. לחוש, להתחבר ללב.
אבל מלים הן סוג של הרגל אנושי, ולכן אוסיף כמה משלי, שורות שאולי ימצאו מאחוריהן מהות בסופו של דבר.
אני נשואה לנעם ואמא למתנה גדולה מהיקום בשם מעיין.
בעלת עסק למוצרים אקולוגיים לתינוקות בשם 'נולי', ומטפלת בשיטה אנרגטית בשם תה"ה - 'תדרי האור הבהיר'.
דרכי לעשיה האקולוגית הייתה מפותלת, אך כעת חיים מתחשבים הם חלק בלתי נפרד מאתנו, בין אם במזון שאנו אוכלים, בצריכה המועטה והממוחזרת ככל שניתן, בגידול הילדה שלנו, בעסק, בקומפוסט (כולל 'זבל אנושי'), ביחס שלנו לרפואה, ריפוי והחלמה, בהכרת תודה יומיומית על מה שניתן לנו, ובחיפוש המתמיד אחר הרמוניה עם עצמנו ועם הסובב אותנו.
לכבוד הוא לי להצטרף לחבורת הגננים של העץ, ואני מקווה לתרום כאן את חלקי.
ניר פנר - ארומתרפיסט ורוקח טבעי
את החיבור לטבע אני זוכר כל חיי....
התחלתי להכין מוצרים טבעיים בכוונה לשפר את אורח חיי ונהנתי מן ההשפעה של הטבע על גופי ובריאותי,
משם גם החל מסעי בעולם הצמחים והשמנים.
היום ישנו חיבור גדול ביני לבין השמנים הארומתים ורפואת הצמחים .
אני מנצל את ההזדמנות לחוות את הטבע ברפואתו
ולהעביר את המתנה הזו הלאה.
אני הולך בדרך האדמה ומאמין שזו דרכנו ,אנו רק מתבקשים
מהטבע ללכת דרך זו והשינוי מגיע.
כיום אני מטפל בעיסוי ובשמנים ארומאטיים ,
מייצר מוצרים טבעיים ומעביר סדנאות קוסמטיקה ורוקחות טבעית.
טס לריק
טֶס נולדה בִניו-ג'רזי והִגּיעה לארץ בִתחילת 2008. החל משנת 2005 ביקרה מדי-פעם בארץ, וּכבר אז למדה עברית. החיבור שלה לאקולוגיה הוא פשוט וטבעי, וּבמלותיה: "זה הדבר ההגיוני..." והתפתח בהדרגה, בטיולים, וּבהתנדבות בקיבוץ וּבגינות קהילתיות בירושלים וּבִבאר שבע, במסגרת עמוּתת בוסתן. היא הייתה מעורבת בַהֲקמת מרכז אקולוגיה, שם הייתה לה אפשרות להשפיע על עיצוב המקום, כגון הכנסת קומפוסט תולעים, מתקן חסכוני לַהֲדחת כלים ועוד. למדה הרבה מהאיטרנט, כי לא היה ממי ללמוד בַמקום, וזה עזר לה להעמיק.
לאחרונה חיפשה, כיצד להמשיך את התפתחותה באקולוגיה, וּלאחר ששקלה כמה אפשרויות, החליטה להתביית בעץבעיר וקיבלה על עצמה את תפקיד גיוס החברים והקשר עם החברים של העץ.
אז חכו לטלפון ממנה...
אשר מימון
איך כותבים עליי? זו הנקודה שבה יש תמיד רגע קטן של היסוס - מי, אני? שאני אכתוב על עצמי?
טוב, אותו רגע קטן עבר לו....
כבר לא ילד...
אמנם לא עתיק וותיק אבל השנים שחלפו בהחלט נתנו לנקודת המבט שלי להשתפשף ולהתמקד ולהגיע להבנה הפנימית שהאנושות השתגעה לחלוטין. ומכיוון שהיא השתגעה לחלוטין ומכיוון ש"היא" זה בעצם אנחנו - רק לנו היכולת להתעורר מאותה תרדמה שנחתה עלינו ושהביאה את המצב אל כמות שהוא. מאז אותה הבנה אני מוצא את עצמי בהשתדלות שחובקת אותי כמעט בכל רגע של ערות לבחון את עצמי ואת מעשיי ולהבין האם הם מוסיפים לאותו שגעון או מנסים לאזן אותו.
עזבתי מאחורי לפני כ-7 שנים את עולמות התעשייה והתעסוקה הקונבנציונליים ויצאתי לחיפוש מעמיק בתוכי וברחבי העולם - חיפוש אחר משמעות אחרת ליומיום שלנו - לרגעים אותם אנו חווים מבוקר ועד ערב...
הדרך לקחה אותי לשנה בהודו, תקופות קצרות וארוכות בסיני וכן להשתלמות של שנה בחקלאות אורגנית, טבעונית ורוחנית במרכז "עץ החיים" באריזונה, ארה"ב.
לפני קצת פחות משנה הגעתי למסקנה שהגיע זמני להכות שורשים. מתוך הרגשה שזוהי ארצי ושכאן ביתי, הבנתי שהגיע הזמן להתחיל והשתלב במה שקורה כאן - לקבל ולתת ולהיות חלק ממארג החיים בארץ מיוחדת זו שבה אנו חיים.
הדבר שמושך אותי יותר מכל הוא לחיות את החיים האלו בגישה הוליסטית - בהרמוניה.
איך אני חי אותם בהרמוניה עם כל הנמצא סביב?
איך אני חי אותם בהרמוניה עם עצמי?
כחלק מהדברים שאני מיישם בחיי על מנת לצלול לעומקה של אותה הרמוניה מדוברת אני מתרגל מדיטציה באופן קבוע כ-13 שנה לערך, ניזון מתזונה טבעונית וכן משתדל שארוחותיי תהיינה כמה שיותר מתוצרת אורגנית, טריה וללא בישול או חימום (מה שמוכר יותר בשם Raw food) - אני מגלה שאלו מסייעים לי רבות להסיר את הערפל מעל עיניי על מנת שאוכל לראות יותר ויותר את המציאות כפי שהיא.
עיסוקי העיקרי ובראש מעיניי כיום נמצאת טכנולוגיית EM (עליה אפשר לקרוא בענף שלי) - השימוש במיקרואורגניזמים יעילים להחזרת האיזון ולהעשרת מערכות אקולוגיות - שיתוף פעולה עם הייצור החי הקטן ביותר על-מנת להתחיל מרמה זו את השינוי.
אני מאמין שלם בגישה הוליסטית לריפוי המציאות שסביבנו וזה כולל גם גישה רוחנית לצמחים ולאדמה תוך כדי ההבנה העמוקה שאנחנו והאדמה אחד הם ("כי מעפר באת ולעפר תשוב").
אני מאמין גדול בשינוי לטובה וביכולת שלנו כבני אדם ליצור אותו בכל רגע ורגע וגם אם זה שינוי קטנטן...
אסף שוחמי
יכול להיות שאני אדם נוסטלגי. יכול להיות שאני אידיאליסט. כשמבקשים ממני לספר על עצמי, אני תמיד מתקשה. אני חושב שאני מתקשה כי בדרך כלל אנשים לא מבקשים ממני לעשות את זה, או שזה לא מעניין יותר מדי. יכול להיות שאני מדבר יותר מדי. מבחינתי, הכל יכול להיות.
נולדתי בעיר קטנה, פרבר שהצטופף. נולדתי חולה אסטמה, כל חיי הלכתי לצידי כבישים, סואנים ופחות סואנים, נשמתי עשן של מכוניות ושמעתי רעש לבן. לכן קורה שיש לי צורך לעצור לנשום ולהקשיב.
נולדתי לתוך עולם של מחשב, טלוויזיה, מכשירי חשמל, פיתויים. גדלתי לתוך משחקי מחשב, סדרות טלוויזיה, סרטים, ועולם של ספרים.
אני חי בעולם של מילים ודברים. רוב הזמן תמיד רציתי דבר אחר, לא משנה מה. לכן אולי תמיד היה קשה לי לשים את עצמי בהגדרות וגבולות. אני לא חושב שגבולות זה רע, כי כבני אדם יש לנו זכות לבדוק את הגבולות שלנו ואת אפשרות החריגה מהם. לכן, אנחנו זקוקים לגבולות, ונדמה כי לאחרונה הם חסרים לנו.
לפעמים קשה לי לדבר. לפעמים קשה לי לסתום את הפה. לכן איבדתי/עזבתי את העבודה שלי, לפני זמן מה.
ב2005, העולם הקטן שלי היטלטל (איזו קלישאה...), כשזכיתי לראות חלק מתערוכת "עולמות הגוף" על הגוף שלי. איש נדיר יעץ לי (תמורת תשלום) להסתכל במה שאני אוכל, וזה בערך מה שאני עושה מאז.
אני באמת לא זוכר איך הגעתי לעץבעיר ומתי. ביקשתי להיכנס לכאן בכדי לכתוב עבודת סמינר, והתקבלתי בברכה.בזמן כתיבת שורות אלו אני מסיים את התואר הראשון בתקשורת וניהול (המכללה למנהל), ובקרוב מתחיל את לימודי התואר השני בתקשורת (אונ' ת"א). אני לא מאמין שידע זה כוח, אלא שידע רוצה להיות חופשי והוא לא יהיה שווה שום דבר אם ישאר אצלי.
לילך הרצברג
חינוכניקית בלב ובנפש ואופטימית חסרת תקנה.
חיה ביד אליהו עם בן זוג ושני חתולים.
חובבת מושבעת של סרטים דוקומנטריים לאחר שגיליתי שהמציאות אכן עולה על כל דמיון!
הגעתי לעץבעיר כי חיפשתי מוצרים מסחר הוגן ומצאתי הרבה יותר...
עם פיטוריי ביקשה ממני תמי להיות העובדת הראשונה של העץ, ואיך אפשר להגיד לתמי לא?
נמצאת בעץ שלושה ימים בשבוע ואחראית על הסיורים, הקורסים והסדנאות.
מאמינה בשינויים קטנים שמחוללים שינוי גדול ומתעקשת על אקולוגיה אנושית.
שמחה להיות חלק מעץבעיר,
ולמען האמת, שמחה באופן כללי...
מתק'ה – מגדל עץ דרומי
אני, סך הכל, רוצה להתקיים
אבל מסתבר שזה די מורכב
להתקיים עם עצמי
וגם עם אישתי
והבית, והרחוב, והחברים והמשפחה והקהילה שסביבי וכל הארץ והעולם
על הנסיונות שלי להתקיים אני אכתוב כאן
מה שהצלחתי (או שעוד לא) לקיים בבית וברחוב
על ההנבטה והגידול של עץ חדש בעיר באר שבע
וגם על העבודה שלי בקרב הקהילות הדרומיות לקייומן (וקיומי וקיומינו)
ואני אנסה לעשות זאת כמה שיותר פשוט
אתם מוזמנים לטפס על הענף שלי
תמר דסאו-צפריר
שלום ונעים מאוד.
אני תמר (או תמי) בת 36, נשואה, אמא לשתי בנות וגרה בנווה צדק, תל אביב.
המסע הירוק שלי התחיל לפני כ-5 שנים כשעברנו לארה"ב. ההורים שלי גרו שם ושניהם חלו בסרטן. חיינו איתם וטיפלנו בהם במשך שנה. אבא נפתר מסרטן ריאות ואמא, חצי שנה אחריו מסרטן שד. עד לנקודה זו בחיי לא היה לי מושג קלוש ו"ירוק" היה סתם צבע שלא ממש אהבתי. אני חושבת שהצעד הראשון היה להבין ש"משהו לא בסדר" וקניתי חלב אורגני לתינוקת. מאותו רגע קללת הידע התחילה: קראתי, שאלתי ולמדתי. רגע השיא היה כשישבנו אחיותיי ואני אצל התזונאי הראשי של בית החולים Sloan Kettering במנהטן. הוא אמר את זה בצורה הכי פשוטה שיש: "בנות, כנראה שהגנטיקה שלכן לא משהו...הגוף שלנו הוא מלחמה מתמדת בין הרעלים שהוא נחשף אליהם לבין מה שהוא מצליח לנקות ממנו. אז תהיו נחמדות לגוף שלכן ותחשפו אותו לכמה שפחות רעל!" משם השיחה התגלגלה לאוכל אורגני, אנטיביוטיות והורמונים, מזון מהונדס גנטית ושאר "דברים טובים". אז נהיינו אוכלי אוכל אורגני מלא, מתרחצים בסבון בלי SLS ומנקי בית במוצרים של ECOVER. בהתחלה הכל סבב סביבנו, המשפחה המצומצמת, ואיך להגן על בריאותינו כמה שאפשר. רק שתוך כדי האגוצנטריות הזאת, גרנו באמריקה. בימי שני הוצאנו ניירות, בשלישי זכוכיות ופחיות ובחמישי פלסטיק, וכשלא – חטפנו דוח. התחלנו להבין שהתמונה הרבה יותר גדולה מהמכולת האורגנית.
ואז חזרנו הביתה לישראל.
שעתיים אחרי שנחתנו הגענו למסיבת יום הולדת בפארק הירקון. נכנסתי להלם. ראיתי את ליה האורגנית שלי, אז בת 4, מחזיקה ביד אחת נקניקיה בלתי מזוהה בתוך לחמנייה לבנה. ביד השנייה היא החזיקה צבע מאכל אדום במעטה של סוכרייה על מקל וכשהיא פנתה לאחת האמהות ואמרה שהיא צמאה, ההיא מזגה לה בחיוך רחב כוס של דייאט קולה! בסוף האירוע, שהיה מקסים ומבחינה חברתית סימל את כל הסיבות כן לחזור הביתה, את כל הזבל (בקבוקי פלסטיק, זכוכית, כלים חד פעמיים, מפות, ניירות עטיפה, שאריות אוכל, מגשיות, וכו', וכו') העמיסו יחד לתוך מיליון שקיות זבל כתומות וזרקו לאותו הפח... המצחיק הוא שחמש שנים קודם זה לא היה מזיז לי.
היום במסגרת קורס ביטוי עצמי ומנהיגות של לנדמארק אדיוקיישן, www.landmarkeducation.co.il, קבלתי את הביצים לעשות משהו בנדון. את תמי צורי המדהימה הכרתי כשהקלדתי "קומפוסט" בגוגל. והיום אני כותבת באתר שלה ובהתרגשות גדולה מצהירה על עצמי כשפן הניסויים של מכשיר קומפוסט חשמלי ביתי של חברת NATUREMILL. על כך ועוד תכלו לקרוא בענף שלי.
חנן לוי
את דרכי כאקטיביסט סביבתי התחלתי בגרינפיס.
ב-2001, לאחר שהשלתי את המדים, חיפשתי משהו מענין לעשות. גרינפיס פרסמו באותה עת בעיתון שהם מחפשים "מגייסי תומכים" וזה נשמע מעניין. שנים של טיולים בארץ ואמא עם מודעות עשו את שלהם. הלכתי לראות במה מדובר.
מדובר בלעמוד בקרנות הרחוב המרכזיים של תל אביב, ולומר "יש לך דקה לאיכות הסביבה?". לאחר 7 שעות הבנתי שכאן לא טמון יעודי. להתנדב לעומת זאת, נראה לי הרבה יותר מועיל. הספריה של גרינפיס הכילה (ועודנה מכילה) בטאונים על אנרגיה נקיה - בעיקר הלהיבו אותי טורבינות הרוח והתאים הסולאריים. היות ואני טיסנאי מכיתה ה', החלטתי באותו רגע שיהיה מענין לבנות טורבינת רוח. כך עשיתי, ובמהלך לימודי הנדסת אווירונאוטיקה בטכניון אף הרמתי פרויקט בו 18 סטודנטים בנו טורבינה. לא, לא תראו אותה שם אם תבואו. סיפור ארוך מדי לעלה קטן.
באתר שלי אפשר למצוא יותר פרטים .לגרינפיס אני עוזר עם המערכת הסולרית שבניתי להם (לא באופן יסודי מספיק) מדי פעם, במגמה ירוקה הייתי מאוד פעיל והיום - עוזר מתי שאפשר, עם מערכת כריזה סולרית נגררת אופניים חשמליים וכדומה, והנה - בעץ בעיר, אולי אצליח להגיע באופן בלתי אמצעי אל אנשים המעונינים להבין יותר על אנרגיה וסביבה, אנרגיה וזיהום אוויר, ואיך כל אחד מאיתנו יכול, וצריך - לשנות.
עירית לנציאנו
לפני זמן מה ישבתי בבית קפה עם ניר, דניאלה ועדי. בשנה שעברה עוד למדנו ביחד ונפגשנו כל יום ועכשיו הפגישות מתמעטות וכשהן כבר קורות – שמייח לכולנו. ואז ניר שאל אותנו שאלה ששאלו אותו והוא סקרן להעביר הלאה, מהי לדעתנו המילה שמגדירה אותנו הכי טוב. בום. שקט. כל אחד חושב. מילה אחת?....ואני אמרתי : "איטיות". אז דיברנו על זה קצת – כן מתאים לא מתאים ועברנו הלאה. אחר כך, בדרך הביתה, צעדתי לצד דניאלה שליוותה אותי, ולפני שנפרדנו מתחת לביתי היא נעצרה ואמרה: אני לא חושבת ש"איטיות" זו המילה הנכונה, הייתי אומרת שיש לך "קצב פנימי". הקשבתי, חייכתי ונפרדנו. ואחר כך חשבתי על זה. כן, יש לי קצב משלי, גם איטי, גם יסודי גם מבולגן גם כל מיני דברים. וככה, בקצב שלי אני חיה ועושה את הדברים שלי ומנסה לשלב ביני לבין העולם שסביבי, לחיות בשלום ובהרמוניה איתי ואיתו.
בארבע השנים האחרונות למדתי עיצוב תעשייתי, ובתום הלימודים-פרויקט גמר-לחץ-תערוכת בוגרים, עשיתי את אחד הדברים היפים שאי פעם עשיתי עבור עצמי – ונסעתי להודו. לפעמים צריך להתרחק כדי לראות טוב יותר. ואכן ראיתי והרגשתי ובעיקר הבנתי שיש לנו אפשרויות בחירה ביחס לכל כך הרבה דברים בחיים. ובהודו הרגשתי קרובה יותר מאי פעם לטבע ולאנשים וכשחזרתי החלטתי שזה מה שאני רוצה – ללמוד לחיות בשיתוף עם אנשים ועם הטבע, להיות מודעת לפעולות שאני עושה ולהשפעה שלהן עלי ועל הסובבים אותי בכל המעגלים – הקרובים והרחוקים.
וככה הגעתי לכאן – לעץ בעיר, ללמוד מאנשים טובים מה שמעניין אותי, ולהשמיע מה שיש לי לומר. לענף שלי קראתי "עירית פוקחת עינים ירוקות" ובו אשתף אותכם במה שמעניין אותי, במה אני מתבוננת, בנושאים כמו עיצוב בר קיימא, צרכנות ירוקה ואי צריכה, ושאר ירקות...
אלון אלירן
עץ מושיט אליי ענף באלכסון
אני משיב מבט
ירוק הילך עליי קסם מאז ומתמיד. על רקע בורגני ואפילו הייטקי - כן כן, אני מהנדס אלקטרוניקה - הלב המרדני והעין החתרנית מצאו בירוק מפלט, ובעצם במגוון המראות שמסביב. ובעקבות העין באה היד, האוחזת במצלמה או מושכת בעט.
ואז באו המודעות לבריאות ולסביבה והטבעונות וההתעניינות בתזונה והאמונה הגוברת במזון אורגני ובגידול עצמי והקיימות בחיי היומיום והפעילות הסביבתית במסגרות שונות והמפגש עם אנשים מופלאים. לכן, כששמעתי בסתיו האחרון על התחלה של הקמת הגינה הקהילתית במעוז אביב, הסמוכה לביתי שברמות צהלה, קפצתי על ההזדמנות והצטרפתי לצוות ההקמה.
כיום, על התפר שבין התואר השני לדוקטורט, אני מתכוונן לנושא מחקר הנדסי-סביבתי ובמקביל מוצא את עצמי משלב את אהבותיי לנתינה, לאנשים יפים, לאקולוגיה, לתל אביב, לצילום ולכתיבה ולהרפתקאות תחת ענפי "עץ בעיר" ומתמקד בתיעוד המעבר לרח' ביאליק.
אני מגדל בעיקר את ענפי מדירה קיימת לדירה מקיימת, הגינה הקהילתית במעוז אביב ואור-גינה-לי באוניברסיטה.
יונתן שחם
תל אביבי מלידה, גר היום באמצע תל אביב.
התחברתי לנושא האקולוגיה מכיוון הכלכלה. פגישה באוהל בלוד לפני מספר שנים, הובילה אותי לחיקו של הפורום לכלכלה בת-קיימא, שהיום הוא כבר עמותה. במסגרת הפורום נחשפתי למחשבה שונה ומאתגרת על הקשר בין הדרך שבה העולם האנושי מתנהל והעולם עצמו.
אני חושב שהחברה שבה אנו חיים היום בנויה לשרת מעטים על חשבונם של רבים ועל חשבון הדורות הבאים - אם נהרוס לילדים שלנו את הכוכב, הם לא יצליחו לתקן אותו.
במסגרת הפעילות שלי בעץבעיר ובמקומות נוספים, אני מנסה לקדם חברה דמוקרטית ושיוויונית שדוגאת לכל האנשים ולדבר שבו הם תלויים - הטבע.
קרן יעבץ
עכשיו אני כאן, בתל אביב. מחפשת שקט, אבל אוהבת אנשים. מפגשים עושים לי טוב, מרחיבים אותי. אוהבת ללכת ברגל הרבה עם תינוקי על הגב. מתקשרת עם כל צמח בעיר בינות למדבר הבטון והאספלט. נסערת מפיסות אדמה מציצות. אוהבת את הדינמיקה של העיר, את התנועה ( ולא של המכוניות), שהכל במרחק הליכה. מבלה הרבה אחרי צהריים בגינות ציבוריות, מותחת סדין על פיסות דשא.
במקצועי אשת חינוך וסביבה. מעבירה קורס על חיים אקולוגיים בעיר,כל מה שאפשר לעשות בדירה שכורה, בבנין, בצ'כונה עם כל המגבלות ושפע ההזדמנויות שיש בעיר- שפע מרפסות וגגות לגידול צמחים שימושיים, מציאות של קרן רחוב, מגוון אנושי, שקיות עלים יבשים שאספו לנו הגננים כסחנים. מבוסס על עקרונות הפרמקלצ'ר. בוגרת קורס פרמקלצ'ר בקיבוץ לוטן ובספרד עם הרבה שנות עבודה מעשית בחינוך סביבתי עם מבוגרים וילדים באזור ירושלים- באתר "השומרה", בגינה קהילתית "בוסתניה " ובבית הספר הפתוח סביבתי "קס"ם" . מאמינה בכוח החיובי והיצירתי שיש לנו להיות אקטיביים לגבי המציאות שלנו בכל מקום שאנו נמצאים.
עודד משולם
http://odedmeshulam.blogspot.com/
כשנחשפתי לראשונה לפרויקט עץ בעיר עברה בי צמרמורת קלה. חיבור סביבה , שינויי מקומי, עירוני. הנושא הזה של הסביבה שמסביבנו מתחיל להיות משמעותי בקרב רבדים הולכים וגדלים בחברה. אצלי הוא היה רלוונטי כבר שנים וכשעסקתי בקומפוסט הייתי בעיניי כמה אנשים אחד המתעסק בתחום שולי וניואייגי. היום אני נמצא יחד עם עוד המון. בשנת 2000 השתתפתי בהתכנסות ענק בפראג של מאות אלפי אנשים שצפו בתהליכים המתרחשים בעולם ובסביבה לידם וחשו שיש לפעול עולמית באופן אחראי. הביקורת הייתה כלפי הבנק העולמי.
כיום אני מעביר הרצאות וסדנאות ומיעץ לעיצוב אקולוגי בגינה והקמת גינות, הרצאות בנושא גינות גינות קהילה, ומעביר סדנא על הקומפוסט העירוני- קומפוסט תולעים אדומות. ניתן ללמוד עוד על הסדנא שאני מעביר בענף סדנאות והרצאות. ניתן ללחוץ על המילים ולהגיע לעמוד הרלוונטי.
אני חי בעיר וכרגע החזון הסביבתי שלי כולל הפיכת מרחבים פתוחים בעיר למשמעותיים מבחינה אקולוגית. שטחים פתוחים ציבוריים, במוסדות ציבור ולימוד, גגות, גינות משותפות, פרטיות וכדומה. אני שואף לתת לכמה שיותר אנשים את הכלים לדעת כיצד להתחבר למעגל הטבעי של הקומפוסט. עידוד תחבורה ידידותית לסביבה ואורך חיים בר קיימא שלוקח מהסביבה רק את מה שהיא יכולה לחדש.
לאורך השנים וגם כיום אני קשור בפרויקטים אקולוגיים שונים, מהדרכה במרכז העשרה לילדי גן וקידום מודעות אקולוגית בקרב גני הילדים, עיצוב והקמת גינות גני הילדים והפיכתם לגנים אקולוגיים (פרויקט תכנון אקולוגי וטיפוח של גינה היסטורית עירונית מיוחדת במתחם בית החולים הישן הנסן שבירושלים , לשעבר נקרא בית המצורעים, שכן בטעות קישרו בין המחלה לצרעת המקראית, זאת יחד עם החברה להגנת הטבע.) ריכוז בפרויקט קידום מיחזור וקומפוסט בבתי ספר יסודיים. אני ממשיך ולומד מתוך העשייה עוד ועוד על דרכים לעודד חיות בר לשוב ולהתגורר בעיר. שימור על הצמחים המקומיים, הקיפודים, ציפורים, פרפרים, חרקים זוחלים. בפרויקטים שאני קשור אליהם כרגע זהו פן מרכזי ואני מישם את הניסיון הידע שצברתי עד כה. שילוב של טיוב השטחים הפתוחים בעיר, טיפוח והגדלת המגוון, אך גם דאגה שהם לא יופרעו זהו תנאי להשבת ושימור בר בעיר. שילוב עדין בין פראי ומנוהל, גם שמיש וגם שמור.מחשבות טקסטים נושאים שונים וגם טיפים ניתן לגלות בענף שלי על העץ.
בברכה
עודד משולם< oded.meshulam@gmail.com
אני מרכז את רשימת התפוצה של הגינות הקהילתיות בת"א'''. במידה והנך מעונייין / מעונינת להצטרף לרשימה יש לשלוח מייל אלי ולבקש זאת. לא לשכוח לכתוב בתיבת הנושא כותרת ובה הצירוף גינות קהילה. ניתן להעתיק את הכותרת הזו כאן: גינות קהילה,רשימת תפוצה +
המכתבים שאשלח יהיו ידוע על אירועים באחת הגינות, חדשות מענינות בנושא גינות קהילה תל אביב ומידע כללי קשור.
קורות חיים:
מתכנן מעצב ויועץ לגינון אקולוגי וטבע עירוני.
יועץ ומדריך לקומפוסטציה
תואר ראשון בגיאוגרפיה ופיתוח סביבתי , אונ' בן-גוריון
התמחות בלימודי איכות סביבה במכון הערבה ללימודי הסביבה
תעודת משרד העבודה במערכות צנרת
ניסיון רב לקומפוסטציה ביתית
עבדתי כרכז אתר טבע עירוני בירושלים מטעם החברה להגנת הטבע
שימשתי כיועץ מטעם עיריית תל אביב-יפו להקמת גינות אקולוגיות בגני ילדים בתי ספר וגינות קהילה
עבדתי בעיריית ירושלים כרכז מיחזור במנהלת החינוך, במחלקת מדע וטכנולוגיה ושימשתי מדריך מיחזור ופסולת
עורך סדנאות ויעוץ לקומפוסטציה ביתית
יועף פרטי להקמת גינות אקולוגיות
הילה רובינשטיין
נולדתי וגודלתי בראש פינה של פעם עם הורים אשר נטיית ליבם הייתה אל הטבעי . האדמה המזון והסביבה היו חלק בלתי נפרד מילדותי.
אך עם השנים מצאתי עצמי בתל אביב ,ארוזה באיש אישי וילדים ואף על פי זאת לא מוותרת על היסודות עליהם גדלתי. בקיץ 2006, הקמתי את הגינה הקהילתית בחצר האחורית של בית הספר היסודי תל נורדאו. בגינה פעילים כעת כמה משפחות על ילדיהם, כמה ח'ברה צעירים ועוד אורחים מזדמנים. אנו עובדים על כל השטח יחדיו ומתחלקים במטלות ובפירות עמלינו. הדגש על גידול אורגני בלבד וכך גם ההתמודדות עם מזיקים וחיות אחרות כחתולים וציפורים. כמו כן אני כיצד ניתן להקים גינה אורגנית בדירה עירונית ממוצעת.
... אפשר למצוא את הענף שלי כאן.
יצירת קשר עימי hilarub@gmail.com
גליה קרפול
אני לא ממש יודעת מתי זה קרה.
מגיל עשר אני תל אביבית. חיה ונושמת אורבניות טהורה.
אז אני לא ממש יודעת מתי זה קרה.
אולי במרחבים של אוסטרליה. אולי בלילות הרבים על שפת ים סוף בחופי סיני. ואולי לפני. יום אחד פשוט היה לי ברור שאני צריכה טבע. שהחלום שלי הוא לחיות טבע לגדל טבע לאכול טבע לעבוד טבע.
ומאז אני בונה את זה. לאט ובזהירות. מגששת את הצעד הבא.
אני חובשת כובעים רבים- מטפלת הוליסטית (בעיקר), מעצבת גרפית (משתדלת כמה שפחות זמן מחשב), יועצת להתנהגות החתול (כן יש דבר כזה), רוקחת מוצרי בריאות וקוסמטיקה טבעית (מרקחת טבע), מעבירה סדנאות ארומתרפיה (תציצו בסדנאות באתר). בכובעי העבר שלי אפשר למצא עבודה בפיתוח מערכות מידע, חברת תקשורת אחת, עיצוב הלבשה תחתונה ועוד..
אבל היום בין כל התעסוקות והתחביבים שלי עובר חוט שני אחד שכורך את כולם יחדיו וזה הכמיהה לטבע ולטבעי.
ורד בבאי
זה התחיל בקטן, כשעברתי לתל אביב, לדירה עם מרפסות. הדיירים הקודמים השאירו לכלוך ושני צמחים נבולים. העברתי אותם למרפסת והשקתי. לאט לאט נוספו עוד עציצים. חלקם קיבלתי במתנה, חלקם קניתי. חלקם גדלו, חלקם מתו. התחלתי לעשות ייחורים. עם הזמן המרפסות פרחו והשכנות ממול הודיעו שהן מבסוטיות מהנוף. בשנה האחרונה עברנו דירה והצמחים עברו יחד איתי ולמרות שכבר צפוף פה נורא, אני אומרת שתמיד יש מקום לעוד עציץ.
גם הבישול התחיל בצעדים קטנים: 3 שנים של לחם עם גבינה 9% בצבא + 4 שנים של אוכל בקפיטריה עשו את שלהם. רם היה המורה הראשון. הסתכלתי עליו מבשל, בשקט, בלי להפריע. אחרי כמה חדשים הוא נתן לי לערבב. אבל למרות העלייה בדרגה, המטבח תמיד נשאר הטריטוריה הפרטית שלו. המורה השנייה היתה עינת. ממנה למדתי המון פרטים קטנים וחשובים וגישה כללית למזון. ואז היו התנסויות פרטיות, ספרי בישול, החלפות מתכונים ועוד. באיזשהו שלב חשבתי לגדל בבית תרנגולת ועז קטנה, אבל לא היה מקום. בגלל העציצים.
על חלק מהעציצים וגם על האוכל שאני מכינה אפשר לקרוא בענף שלי...
תמי צרי
מילדות היחס שלי אל הטבע נע על הציר חשד-גועל. העדפתי להיות בחדר שלי, שם ציירתי או בניתי דברים משלי. עצים היו נושא לציור ומובן שנמנעתי מלטפס עליהם, פרחים קישטו בהמוניהם עבודות טכסטיל אבל לא יצאתי לפגוש אותם באביב. כמו כל הילדים שמחתי להשאיר את מערכת החינוך הממלכתי מאחורי. בחלחלה הייתי נזכרת בשיעורי החקלאות וכל כך שמחתי שטיולים שנתיים לא מעיבים עוד על עתידי. לימודי האמנות רק חיזקו את התפישה שהעולם נמצא שם בחוץ כחומר גלם מצוין לייצוג ותו לא.
אבל אז משהו לא ברור קרה. בזמן שלאמנית גדולה לא הפכתי, איזשהי יד נעלמה ואוהבת הסיטה את תשומת הלב שלי לאט לאט אל המציאות עצמה. זה התחיל מהאוכל, כשהבנתי שאם לא אתחיל לשים לב למה שאני אוכלת, יהיה גורלי מר מאוד. מהר מאוד אחר כך הבנתי שאם לא אתחיל להזיז את הגוף אותו גורל יהיה אף מר יותר. טאי צ'י ומזון בריאות הביאו אותי לחשוב שאין משהו יותר מעניין מהתנועה של הגוף עצמו, ושאני לא יכולה להתחרות בצבעים והמרקמים של פירות וירקות.
המפגש עם הסביבה הרחבה לקח עוד הרבה יותר זמן. אבל היום, בעת שאני נותנת לתולעת אדומה לטייל לי על כף היד, אני מחייכת ואומרת תודה לאותה יד נעלמה!
הצורך לייצג לא עבר, הוא פשוט נמצא עכשיו בשירות המציאות... על הדרך שאני עושה אפשר לקרוא בענף שלי שמייצג את הפרק הנוכחי.