| נושאים בענף |
הגיינה נשית, בריאות וסביבה
כשמגיעים להתייחס לנושא ההגיינה הנשית, אין להתחמק מדיון קצר על הפוליטיקה של יחסי החברה הפטריארכלית ונשים, ויחסי החברה המערבית וגוף האדם. שני אלו נושאים שמשתלבים אחד בשני, ויוצרים את התמונה המוכרת לנו היום ביחס החברה בכלל והרפואה בפרט לנשים, ואת האופן בו נשים בוחרות לאמץ או שלא לאמץ יחס זה.
השילוב בין הצורך של חברה פטריארכלית לשלוט בנשים ולהצר את צעדיהן, לבין ההתכחשות הכללית של החברה המערבית לפעולותיו השונות של גוף האדם על תוצריו, יצרו התייחסות אל המחזור הנשי כאל מטרד שצריך לסבול אותו במקרה הטוב, ולהתעלם ממנו לחלוטין במקרה הפחות טוב.
רפואה מערבית, סביבה ואני
במידה מסוימת אני מחלקת את החיים שלי ל'לפני ואחרי' המקרה ההוא. בסיפור האישי שלנו אפשר לעשות חלוקות רבות, יש לי עוד סיווגים, אבל אין ספק שזה אחד מרכזי.
חייתי אז בקיבוץ, זה היה בשנות התיכון שלי, ועשיתי מה שעושים ילדים בקיבוץ - ביקרתי בבית הספר די בקביעות, ופעם בשבוע עבדתי ב'ענף' שלי. באופן אירוני, אהבתי לבעלי חיים הביאה אותי לעבוד ברפת, במדגרה ועם הסוסים (להם לא עשינו דברים רעים, כי הם לא גודלו למטרות מסחריות).
חיתולי בד - כך התחלנו...
זה נראה כאילו תמיד היינו 'כאלה', אבל למעשה, חיים מתחשבים בסביבה הם חלק מאיתנו רק קצת יותר משלוש שנים, וגם זה תהליך הדרגתי.
כשאני חושבת עכשיו על ה'חטאים' שביצעתי, מעצם זה שגדלתי בקיבוץ, והייתי שותפה לחיי העבודה המשקיים, אני די מזדעזת.
יום אחד אולי עוד אכתוב על ההיסטוריה הרחוקה של איך הגעתי לרפואה אלטרנטיבית ומאוחר יותר למודעות למזון ולאוכל אורגני, אבל היום אכתוב על השלב שבו האסימון הסביבתי נפל לתוך החיים שלנו ו...סובב אותם.
הפרקטיקה של 'זבלאנושי'
אחרי שקיבלנו החלטה עקרונית להפסיק להתייחס להפרשות שלנו כאל פסולת, ולהתחיל להתייחס אליהן כאל משאב, התחלנו ללמוד את הפרקטיקה של הנושא. על הפרק עמדו שאלות כגון המעשיות של שירותי קומפוסט בבית פרטי בעיר, מה נסגר עם עניין הריח, האם יש למישהו ניסיון קודם עם זה, והאם זה לא יהיה סוג של שיעבוד.
השירותים הראשונים שיצא לנו לנסות היו בקיבוץ לוטן, במהלך סדנת בניה בבוץ שעברנו שם. ניסינו שני סוגים של שירותים.
הרקע ל'זבלאנושי' שלנו
לקונספט של 'זבלאנושי' נחשפתי לפני מספר שנים בכתבה שהופיעה בעיתון הגדול של המדינה. בזמן ההוא היה לי איזשהו געגוע לקרבה לקרקע, זכר לילדות במושב, ותמיד הייתי פתוחה לרעיונות חדשים. הראיון, שנערך עם טליה שניידר, היה נראה לי מדהים, אם כי לא ישים. כאילו, באמת - אני אחרבן לתוך דלי? ובטח איזה תהליך מייגע זה - לרוקן, לנקות, להחליף... ולא יכול להיות שזה לא מסריח! לקח לי לעשות שינוי גדול בחיים, ועוד בערך חמש שנים עד שהגעתי לקרוא את הספר של ג'נקינס, ואז האסימון (הממוחזר) נפל, ובגדול.
על סגירת מעגלים...
בשעה טובה, ובקצב שלי, הגעתי להצמיח עלים לענף הצעיר שלי.
את החיבור הראשון שלי כאן החלטתי להקדיש להסבר על שם הענף - גל סוגרת מעגל, על שום מה ולמה?!
כשקראתי את ספרו (המצוין והמשפיע) של ג'וזף ג'נקינס "זבל אנושי", בתרגומה של טליה שניידר, הושפעתי מאד, בין היתר, מהאיור על מעגל הצריכה הפתוח לעומת המעגל הסגור, או לחלופין, המעגל השלם לעומת השבור. האיור הזה, גם התוכן וגם הצורה הגרפית שלו, נגעו בי בצורה רגשית ותחושתית חזקה, ישר לבטן...