| נושאים בענף |
26/06/09
עדי דורי
פשוט נמאס לה להוציא כל-כך הרבה כסף על חומרים, והיא הבינה, שניתן ליצור מפסולת. על רקע זה קל להבין את הצטרפותה ל"פורום הממחזרות", יוזמה של עמית זהבי מלפני חמש שנים וחצי. עמית ניהלה מרכז יצירה אקולוגי בקיבוץ צרעה וחיפשה שותפים לדרך, שיַחְלקו רעיונות, ידע וניסיון. עדי שמחה לגלות, שאינה לבדה. הפורום מקיים מפגש חודשי בִימי שישי בבוקר, בכל פעם במקום אחר, וּבכל פעם חברה אחרת היא המארגנת. בפורום ממחזר אחד פעיל, ועֶשרות גברים בִרשימת התפוצה, המשתתפים בפעילות לעתים רחוקות יותר. עם הפורום הִגיעה למרכז לחינוך סביבתי בחירייה, וּמאז היא וַחברות נוספות בפורום מעבירות שם הדרכה. מפגשי הפורום, הפתוחים לכל מתעניין/ת, עוסקים באומנות אקולוגית: נושאים, חומרים ורעיונות, וכוללים גם סיורים, ביקורים בגלריות וּמפגשים עם אומנים. בשנה האחרונה הדגש הוא על אקולוגיה וּקהילה. בין מפגש למפגש הפעילות היא בעיקר עבודה משותפת של חברות, הגרות בִסמיכות, וכן פרסום וַהפצת חומר בִתחום העיסוק של הפורום ושל החברות.
לפני שלוש-עשרה שנה למדה טבחות ועסקה בכך כמקצוע. היא השתלמה אצל ארז קומורובסקי ב"לחם ארז" בהרצלייה והתרשמה מאוד מהמטבח העונתי שלו, שהמנות בו הוחלפו מדי שלושה חודשים בהתאם לעונה, ולא היה בו שימוש בהקפאה.
במשך הזמן הרחיבה את עיסוקיה האקולוגיים אל מעבר לפורום. עדי עובדת במכולת של הקיבוץ, שבהעֲדר חֲדַר אוכל היא היא המרכז הקהילתי בקיבוץ בן ימינו. לפני שנה וחצי החליטו שם להפסיק לחלק שקיות ניילון בחינם. החברים בירכו ושמחו על כך, וכעבור כַחצי שנה הפך הדבר להרגל. יחד עם חברתה לפורום, גליה, וצוות הגינון ביקרו בקיבוץ כפר רופין, שבו עושים קומפוסט קהילתי. בעקבות הביקור הקימו צוות אשפה, שנפגש פעם בשבוע, ותוך חודשיים וחצי יישמו את כל יַעדיהם. היה זה תהליך רב-שלבּי: עדי החלה לפרסם מאמרים שבועיים על סביבה בכלל ועל אשפה בפרט, שכללו נתונים מעשיים וּמספריים. היא יידעה את החברים על מרכְזי איסוף, הקיימים כבר בקיבוץ, לִנְייר וקרטון - אמניר, לבקבוקי פלסטיק - אביב, וכן למה שהיה ידוע וּמוכר כבר שנים: סוללות ריקות אוספים במכולת! על כך הוסיפה איסוף זכוכית וּמתכת, שאספו נערים תמורת דמי הפיקדון על מְכלי המשקה. היא יצרה קשר עם יצרן בקריית מלאכי, הקונה ממנה את כל המתכת והפסולת האלקטרונית. "סנונית" טענו, שלא כדאי להם להגיע כה רחוק בשביל כמות כה קטנה. את הזכוכית, שאינה בפיקדון, אוספים ואוגרים בינתיים, עד שיימצא לה פתרון, כי מפעל פיניציה בִירוחם מוכן לרכוש אותה, רק אם תשונע אליו, וזה יהיה, כמובן, יקר מאוד.
ואז הִגיע תור הקומפוסט. תחילה חשבו על קומפוסטרים ביתיים או שכונתיים, אך הִגיעו למסקנה, שהחברים לא יעמדו בתפעול וּבתחזוקה, ועדיף לרכז את האשפה האורגנית מהקיבוץ כולו במקום אחד, שבו תיהפך לקומפוסט. למעשה, הייתה כבר ערימת קומפוסט מוזנחת, שהיה צורך להחיותה, וכאן נקרא עץבעיר לייעץ והתייצב לִמסיבת קומפוסט. עקב הכמות הגדולה - וַהרי האשפה האורגנית היא 40% לפחות מהכלל - היה בלתי-סביר לבסס את האיסוף על מתנדבים, אך לא היה תקציב לממן שכר לבעל תפקיד זה. בַצָר להן, פנו אל המועצה האזורית, ואז עלה הרעיון המבריק, שהמשאית בִתחילת המסלול בין היישובים, תעבור פעם בשבוע, תֶאֱסוף את האשפה, תביא אותה אל ערימת הקומפוסט ותמשיך בדרכה. תחילה לא הקפידו החברים די הצורך על ההפרדה, והפחים היו מתמלאים על גדותיהם למורת רוחם. בהמשך התחילו להקפיד על ההפרדה, והבעיה נפתרה. לַהכנת הקומפוסט הוקצה מתקן, ששימש קודם לכן לאחסון דשן כימי, וּמכאן הסיסמה החביבה עליהן: "מדשן כימי לדשן אורגני". מדובר בִשלושה תאי בטון רחבים דיָים לִכניסת משאית וּפריקתה. כעת מעסיק את עדי וַחבריה איום של הקמת מרכז לאחסון מטענים ותחנת כוח בקרבת הקיבוץ והצורך לשכנע את המועצה האזורית לחזור בה מתמיכתה במיזם למרות ההכנסות הצפויות ממנוּ.
בסוכות וּבפסח הצטרפה אלינו עדי במרחב האקולוגי באשרם במדבר וּבעקבות זאת נחשפה יותר ויותר באמצעות האינטרנט למתרחש בזירה הסביבתית בארץ, כגון התנועה הירוקה. עדי תכננה לבנות בית חדש, אך עצרה משהבינה, שעליה ללמוד תחילה, איך לעשות זאת באורח "ירוק", והצטרפה לקורס הפרמקלצ'ר העירוני של עץבעיר. מה לעכברית כפר זו וּלפרמקלצ'ר עירוני? אם כן, ברור לחלוטין, שרב המשותף בין העיר לבין הכפר של ימינו, וּבִשני המקרים מתמודדים עם סוגיות דומות. הקורס קרב אל סיומו, ועדי כבר מתכננת את הצעד הבא: פתיחת קורס בנייה ירוקה כאן, בעץבעיר!
אחרי כל זאת, ייתכן מאוד, שתרצו ליצור קשר עם עדי, אז הנה הפרטים:
08-858-8861
0542-138-174
adi-dori@hotmail.com
תגובות
עומד ומוחא כפיים! ! !
עדי את עושה לכולנו בית ספר למהפכה ירוקה ושמחה!
תודה על ההשראה!