בנצרות, תאוות בשרים (Lust), הינה אחת מ”שבעת חטאי המוות” (או “שבעת החטאים”): החטאים שמרעילים והורגים את הנפש. בעברית המושג מקבל משמעות נוספת.

היום כבר ברור שאין אנו זקוקים לבשר (או למוצרים אחרים מן החי) כדי להזין את עצמנו. אך עם זאת, אחוז האוכלוסיה שאינו אוכל בשר מטעמים מוסריים הינו קטן. מרבית האוכלוסיה אוכלת בשר, ולא חושבת על כך פעמיים. ישנן הרבה סיבות לכך, אך לדעתי, רובן תוצאה של תהליך אחד:

כשילד רואה גור של בעל חיים, האינסטיקנט הראשוני שלו, לרוב, יהיה ללטף אותו. אך עם זאת, בתרבות שלנו מקובל לאכול בשר, וגם הילד מקבל לאכול בשר, עוד לפני שהוא מבין מה בדיוק הוא אוכל. לילדים יש נטיה מולדת לבטוח במבוגרים, ובמיוחד בהורים, ולכן הוא לא מפקפק באוכל שהוא מקבל, ופשוט אוכל (כל עוד טעים לו). בשלב מסויים, הילד מקשר בין הבשר שהוא אוכל לבין החיות שהוא מכיר. כאן, לדעתי, נוצר דיסוננס קוגניטיבי בין האיסטינקט הראשוני (ללטף ולשחק) לבין המעשים שלו (לאכול מהבשר שיש לו על הצלחת). הדיסוננס הזה חייב להפתר. חלק קטן מהילדים מתמרדים, לא מוכנים לגעת יותר בבשר, וכך נפתר הדיסוננס. האחרים צריכים להפעיל תכסיסים יותר מתוחכמים… מכיוון שאכילת בשר כה טבועה בתרבות, במנהגים ובחינוך, הרוב הגדול ימשיך לאכול בשר. כדי לפתור את הדיסוננס, הילד מפתח מנגנונים של הדחקה (הבשר מגיע מהסופרמרקט, לא?), חוסר סקרנות (לא שואל שאלות) וקבלה של טענות למיניהם (אכילת בשר חיונית להתפתחות, אנחנו חלק משרשרת המזון וכו’). כמובן שהמנגנונים האלו נשארים גם בבגרות, וכך עוברים לדור הבא.

אני מאמין שאנשים אינם רעים מטבעם, ואם היה ניתן לבטל את אותם מנגנונים, ואנשים היו מבינים באמת ובתמים את ההשלכות האמיתיות של המעשים שלהם, הם לא היו מוכנים להיות שותפים בתעשיה זו: תעשיה שמושתתת על ניצול והרג שיטתי (יצחק בשביס-זינגרכתב לפני שנים רבות: “בשביל בעלי-החיים, כל יום הוא טרבלינקה”), שכוללת סבל בל-יתואר, השלכות סביבתיות קשות שכוללות זיהום מי תהום ותרומה מכובדת לאפקט החממה (יותר מתעשיית הרכב), מתן קרקע פוריה למחלות קטלניות ע”י שימוש הולך ומתגבר באנטיביוטיקה ותרופות נוספות (הפרה המשוגעת, שפעת העופות, ושפעת החזירים שתופסת כרגע כותרות), עליית מחירי התבואות, ועוד.

אך גם אם המנגנונים הללו היו מפסיקים לפעול, עדיין ישארו אנשים שיבחרו לאכול בשר, כדי לספק את התאווה שלהם לבשר. התאווה לבשר קיימת אצל רוב האוכלוסיה, גם אצל הצמחונים מטעמי מוסר, ולא בכדי. הריח של בשר על האש מעורר את בלוטות הרוק, ועם הטעם של בשר איכותי שעשוי היטב קשה מאוד להתחרות. אך למרות זאת, הצמחונים מטעמי מוסר מחליטים לוותר על סיפוק התאווה הזו.

אני תוהה - אם לא היו חוקים מסויימים, האם אותם אנשים היו מספקים גם את את “תאוות הבשרים” בהקשר הנפוץ, ולא רק המילולי?

[ נכתב למחרת יום העצמאות, עודכן ב-22 ליוני ]