כשהצטרפתי לעץבעיר, עמדתי לקראת סיום לימודיי לתואר שני בפקולטה להנדסה באוניברסיטת תל אביב. זו הפקולטה הקרובה ביותר גיאוגרפית אל כיכר ביאליק, מקום מושבו של עץבעיר. בהמשך התחלתי את הדוקטורט בלימודי הסביבה, המתבצע בפועל בחוג לגיאוגרפיה, במעבדה לחישה מרחוק. מקום מושבו של זה בבית חביב, בעל אופי ביתי-משהו, מחוץ לקמפוס, בִרחוב זֶליג בִשכונת אפקה, בית, המכונֶה יד אבנר.

מבנה זה הוא הקרוב ביותר מבין מבני האוניברסיטה אל ביתי שברמות צהלה והמרוחק ביותר מעץבעיר, אך מתברר, שכמה מהפעולות, שאני מבצע שם קרובות בהרבה ברוחן לנעשֶה בעץבעיר. כך, כשאני מערבב תמיסות מלח בַאדמה, שעברה ניפוי, לשם הכנת דגימות לִמדידה במעבדה, אני נזכר בניפוי החול וערבובו בִשאר הֶחומרים לַהכנת הטיח בעץבעיר. את החלק המלכלך של העבודה אני עושה על הגג (שעליו גם מכשירי מדידה מטאורולוגיים ותחנת ניטור זיהום אוויר), ושם גם אני משאיר את הדגימות לייבוש בשמש. כעת, כשתמי כבר אינה עולה לגג, כפי שעשתה בִשׂדרות נורדאו ( הֶענף שלה נקרא במקור "תמי עולה לגג"), אני עולה לגג הן בבית הן באוניברסיטה (<-:)