היום החלטתי שהסתיו הגיע ויצאתי להליכה בים. זה משהו שעשיתי כל בוקר עד שנהייה לי חם מדי ועברתי לשחייה. אז הלכתי. אני יורדת בטרומפלדור, משאירה את הנעליים על החול ומתחילה ללכת לכיוון הדולפינריום. בדרך חזרה, מקווה שהנעליים מחכות לי ואז נכנסת לשחות.

בדרך לדולפינריום ראיתי משהו מוזר שדומה לצב ים ענק מונח על החול. תוך שאני מתקרבת אמרתי לעצמי שילדים בנו ארמון בחול ממש דומה לצב. כשהתקרבתי עוד, לא האמנתי. זה באמת היה צב. עצרתי את הליכתי הנמרצת. עצרתי והסתכלתי על הגופה האומללה הזו. מה הרג אותו?

המשכתי ללכת, מוטרדת. חשבתי שאחזור אחר כך עם מצלמה, אבל עשר דקות מאוחר יותר, כשחזרתי מהדולפינריום חזרה לכיוון הנעליים, כבר היו ליד הצב שני מנקים שעטו שקיות ניילון על ידיהם, מכניסים את הצב באי נוחיות ברורה לשקית צהובה שלא ממש הצליחה להכיל אותו. המראה היה יותר ממטריד.

חזרתי הביתה עצובה, אז הגינה החליטה לשמח אותי. הסתכלתי בעלי הבטטה הפורצים לכל עבר ונזכרתי שרעי כתב שעכשיו הוא קוטף בטטות, שהן בעצם התעבות של השורש של הצמח. התחלתי לחפור באדמה, חושבת על גופת הצב שהייתה צריכה להגיעה לאדמה ולא לשקית צהובה, ואכן, ממש קרוב לפני השטח,חיכתה לי שם בטטה. ועוד אחת!

יש בטח עוד, אבל החלטתי להוציא כל יום רק אחת או שתיים. את הבטטות שתל כאן לוי בדיוק לפני שנה. הוא פשוט הביא חתיכות של בטטות שהתחילו לצמוח לו בבית וטמן אותם בכל מקוםפ בגינה. הם הצליחו איפה שהייתה שמש וכל השנה נהניתי מעלים נחמדים מאוד (הם אפילו אכילים), מטפסים על כל דבר, וגם מפרחים יפיפיים. אבל בטטות שמחכות לי באדמה? זה חדש!

הבאתי אותן אחר כבוד למטבח ושם, אחרי שטעמתי מהן סטרייט (פריך מאוד, טעם עדין, ממש לא מתוקות כמו אלה של רעי שאפשר לאכול בהנאה רבה בלי להוסיף כלום), הוספתי אותן לסלט פשוט שהכנתי.

ועדיין זכרו של הצב לא חלף.

תגובות

אני אכול סקרנות לחפור בַערוגת הבטטה שלי.
אבל עלי בטטה אכילים? זו תגלית מסקרנת עוד יותר!
הבטטה עם הראש והזנב נראית לי כמו צב...

-- אלון אלירן, 13/09/09

הפרי הפריך שדומה לדום נקרא "שיזף סיני" וקיימים מספר זנים משובחים. הפרי מאד טעים ובריא.

-- יניב סבאג (העמותה לפירות אקזוטיים), 13/11/09