במיתולוגיה היוונית מסופר הסיפור של פרומתיאוס. הוא היה טיטאן, אחד מהענקים שקדמו לאלים האולימפיים עד שאלו נלחמו בהם וירשו את מקומם. זאוס, מלך האלים החדש, ביקש מפרומתיאוס לאכלס את העולם והוא יצר את האדם. הוא גם לימד אותו אמנות, מדעים ויכולות הישרדות. הוא מאוד אהב את יציר כפיו, עד שבשלב מסוים גם גנב ניצוץ של אש ממרכבת השמש של האלים ונתן אותו לאדם. זאוס, כשגילה זאת, העניש אותו קשות – הוא קשר אותו על ראש הר בשלשלאות והציב עיט גדול שינקר את כבדו כל יום, כאשר בלילה מגליד הפצע – הוא היה בן אלמוות, אך עדיין יכול היה לסבול. הרקולס שיחרר אותו משם והרג את העיט. לפרומתיאוס היה יתרון אחד על כולם, גם על האלים, שבזכותו נשאר בחיים – הוא יכל לחזות את העתיד. את היכולת הזו לא העניק לאדם בכדי שתהיה לאדם התקווה.

הסיפור של פרומתיאוס הוא למעשה הגירסה היוונית לסיפור הבריאה. יש מי שאמר שהחלק החשוב בסיפור של פרומתיאוס הוא מתנת האש לאדם. למרות שההתייחסות היא אגוצנטרית קמעה, אפשר גם מהסיפור לראות שזה לא לגמרי כך – מתנת האש ניתנה מתוך אהבה, בנוסף לידע, דווקא בכדי להעצים את האדם ולהציב אותו במרכז. ומה לנו ולאש כיום, כמה אלפי שנים לאחר הולדת הסיפור ?

היום יש לנו חשמל, אור ונורות.

קשה היום למצוא אדם שיודע להדליק אש ללא מצת או גפרור. הרבה יותר קל למצוא אדם שיודע להרים מפסק ולהדליק אור. ההתייחסות לאור כקידמה אינה רק מודרנית-טכנולוגית, אלא גם רוחנית-הוליסטית. בסיפור הבריאה היהודי, למשל, המאורות היו הדברים הראשונים שנבראו לאחר הארץ והעולם. האור הוא זה שאפשר לאלוהים להתקדם במעשיו וליצור עולם שלם. איפה היינו ללא האור והחשמל היום ? אפשר לשאול את הבדווים בכפרים הלא-מוכרים בנגב, שלרובם הגדול אין אף אחד מאלו, אלא רק בשעות מסוימות של היום.

החשמל והאור, כמו האש, הביאו לאדם קידמה ומודרניות. יותר מכך, הם הביאו לנו את האפשרות לחיות חיים בצורה אחרת, שיש בהם מן האיכות ונכון להיום גם מן השפלות. בשם הקידמה הזו, בין השאר, אנחנו נוטים גם להרוס את עצמנו ואת הסביבה. הקונפליקט המתעצם הזה מעסיק רבים מאנשי הסביבה, אבל בעיקר מעסיק אנשים שמחפשים להשפיע ומרגישים חוסר אונים. בכדי להשאיר את העלה בפרופורציה ראויה, את סוגיות החשמל והאנרגיה אני משאיר לחנן.

מאחר ואינני תעשיין וגם לא חוקר מוביל בתחום, אתן את נקודת מבטי הקטנה: נורות חסכוניות וצריכת רפאים. אני אוהב מאוד לקרוא, והאור נותן לי אפשרות לעשות משהו שאני מאוד אוהב – לקרוא. גם מספרים, גם ממסך המחשב. לפני כמה שנים, גיליתי את נורות הCFL. עד אז, גם בחורפים הקרים (והיו כאלה, תתפלאו), ישבתי בחדרי או בסלון עם נורת הלוגן (לפעמים 300 ואט ולפעמים 500 ואט) בתחתונים, מזיע ומנפנף על הפנים עם עיתון. בכל שאר הבית - נורות ליבון קטנות וגדולות.

לפני כשנתיים החלטנו להעיף את ההלוגן בסלון – בית נורה מעוצב למדי ומחורבן למדי (עלה כ1500 ש"ח) שעבד למחצה מאז קנייתו למרות תיקונים נשנים, בבית נורה פתוח ותלוי עם הברגה קטנה לחמש נורות. אבא שם נורות ליבון ויצאנו לדרך. הנורות נשרפו פשוטו כמשמעו – כל נורה 40 ואט (כפול 5 = 200 ואט), התפרקו לחלקיהן ! הצענו נורות חסכוניות, ההצעה עברה את הועדה המסדרת, ומאז הן שם – כל נורה 15 ואט (כפול 5 = 75 ואט). הסלון מואר הרבה יותר, וגם לא חם. ובחדר, במקום ההלוגן – בית נורה עדין עם ארבע נורות, בעבר ארבע חסכוניות 15 ואט (כפול 4 = 60 ואט) והיום שתי חסכוניות 23 ואט (כפול 2 = 46 ואט). בעקבות השינוי, עפו כל נורות הליבון בבית כולן פרט לשתיים קטנטנות שאנחנו עוד לא בטוחים אם יכנסו חסכוניות במקומן (הבתים קטנים מאוד).

צריכת רפאים היא השם המקובל לכל נורות ההמתנה (Standby) שקיימות בכל מקום – מסך מחשב, טלוויזיה, מזגן, תנור, רסיבר, וכו'. נתתי לכך את השם "עיני חתול" - שוטטות בלילה בבית בחושך ומכשירי החשמל מסתכלים עלי מהחשכה שדומה לשוטטות ברחוב והחתולים המביטים שהאור משתקף מעיניהם (לחיילים קרביים בפועל או לשעבר יש משמעות נוספת לשם זה). זו, בהתאם לכמות המכשירים בבית, עולה בין חצי לש"ח אחד ביום. הדרך הטובה לעצור זאת היא לכבות את המכשירים כליל (לרובם הגדול כפתור כיבוי ידני) או להתקין שקעים\מפצלים עם מפסק. אז התחלתי לכבות אותם אחד אחד (מעשה שעלה בכמה תכניות שלא הוקלטו ועצבנות באופן כללי).

אולי לא עצרתי את ההתחממות הגלובלית, אבל עצרתי כמעט לחלוטין את ההתחממות הביתית והרחקתי את החתולים המדומים (ואולי בעתיד יכנסו במקומם חתולים אמיתיים). חלק מהנורות המקוריות ששמתי נשרפו רק לאחר שנתיים וחצי (!) וחלק עוד עובדות, כמה פרוטות שהפכו לשקלים וליותר נשארו בכיס ואת הזיעה אני שומר לנסיעות בסקטים ובאופניים בימים חמים במיוחד.

אז יסלח לי אדיסון שאני משליך את ההמצאה שלו לפח, ותסלח לי הסביבה מאותה הסיבה גם כן (כי עוד לא ממחזרים נורות, לצערי). אין מה לעשות – הוא והמצאתו לא בני אלמוות כמו פרומתיאוס והאש – אבל ניתנו לנו אור, קידמה טכנולוגית ומחיר שאנחנו נדרשים לשלם ובאותה הנשימה אנו זוכים בהזדמנות קצרה שאותה לא קיבלנו בעבר – לחזות את העתיד – לדעת את המחיר ועדיין להחזיק באותה התקווה להתפתח ולצמצם אותו, בכדי שנוכל לחיות בעולם אחר, אולי טוב יותר.