הנה דוגמה למימוש של רוח עץבעיר: תארו לעצמכם את כרם התימנים: שילוב של קסם של פעם ושל המולת שוק הכרמל, אף היא כאן מימים ימימה, ועם זאת חדשה בכל יום ועכשווית, והנה אתם נבלעים באחד מֵחדרי המדרגות, המרוצף במרצפות של פעם, עם מעקה של הימים ההם, וחומקים מההמולה אל תוך דירה גבוהת תקרה, סלון, המזכיר בפשטותו וּברָהיטיו ותַפאוּרתו אכסנייה נעימה בהודו, אבל מאכלס צ'מבלו (כלי שקדם לפסנתר) וּמֵהסלון אל המרפסת, שהיא בעצם סוכה כל השנה - סוכת גפן - עטויה בירוק. המשך...

זוהי "סוכה בכרם", המשמשת את שיר גל לטיפולי העיסוי, שהיא מַצּיעה. על ספת הטיפולים שעל המרפסת מתערבבים קולות הרדיו של השכנים בִצלילי המוזיקה ההודית, שמשמיע המכשיר של שיר, וקל לשכוח, היכן נמצאים.

טלפון קטן ל- 0544-820839, ואתם שם!

שיר מכנה זאת "השקט בעין הסערה", וכך היא כותבת:
הלוואי שהיה לי חופש! הייתי נוסעת לכמה ימים, מתנתקת קצת מעבודה, לוקחת פסק זמן מהבעל, הילדים, הלימודים, הציפיות, הלחצים...' כל אחד והסיפור שלו.

מי לא מכיר את המחשבות האלה שחולפות להן מדי פעם בראש על תכנון חופשה הרחק מכאן, כאילו שם מעוז השקט.

אבל כמו שהמחשבות האלה באות באה התשובה: 'כן, אבל... אבל אני לא יכולה לעזוב עכשיו, אבל אין לי כסף, וכו'. וכך באה המסקנה המבאסת: 'טוב, צריך להמשיך' ובחוסר חשק צוללים שוב למערכה.

האמת היא שהשקט לא נמצא דווקא שם. הוא 'שם' כדי שנעשה דרך לצאת מהמוכר לנו - מהאנשים סביבנו, מהחפצים שלנו, מהמטלות שלנו והדאגות שלנו. כך, עירומים יותר, קצת כמו ילדים פעורי עיניים במחוזות חדשים, אנחנו פתוחים ליהנות סתם ככה מיום יפה, מנשימה טובה לרווחה.

למרבה המזל יש קיצורי דרך. לא צריך לחסוך הרבה כסף בשביל זה, לא צריך לפנות הרבה זמן. אפשר למצוא את השקט באמצע החיים, באמצע הרעש. השקט בעין הסערה. קוראים לזה טיפול.

בטיפול, אפילו של שעה אחת, עושים דרך. משילים את הדאגות. משילים את הכיווצים, את המחשבות על העבר ועל העתיד ויש רק את הרגע ובכל רגע יש שאיפה, נשיפה... נשימה הולכת ומעמיקה. וברגע כזה של חסד, כל הרעשים ששומעים מבחוץ או מבפנים נשמעים אך לא מפריעים. אנחנו בבועה מגנה של רוגע ולחזור אח"כ לשטף החיים קורה בכיף, בשלווה.

מבחינתי, זה השילוב המנצח, להיות פה - ליצור, ללמוד, לעשות ובתוך כל זה לשמור על הלך-רוח של חופשה. את אותה תמימות ונשימה עמוקה שחווים בחופש, להביא דווקא אל המקומות שמכווצים אותי ושקשים לי באותו הרגע שזה קורה.

אז תעשו לעצמכם טובה ותזיזו את עצמכם לטיפול.

עד כאן דבריה של שיר כִלשונם.

שיר מטפלת הוליסטית זה עשר שנים, בוגרת כללת רידמן בִשנת 2002, התמחתה בִפסיכותרפיה הוליסטית: הילינג אנרגטי, דמיון מודרך וּקריסטליםלימודי מגע שונים: עיסוי שוודי, עייסוי רקמות עמוקות, עיסוי כפות רגליים ועיסוי בַאֲבנים חמות, למדה רפואה סינית ושיאצו במכללת "אילימה" בִצפון הארץ בִשנת 2005 והשתלמה בעיסוי הודי - איוּרוֶודָה בהודו.עבדה כִמטפלת בצימרים באזור אמירים וּבִמקומות נוספים בצפון, וּבִכלל זה בִמְלון אמירי הגליל.

שיר לא הסתפקה בגידול גפן ועוד כמה עציצים במרפסת. גם בִתחום האקולוגיה בחרה להעמיק באופן יסודי וּלשם כך הצטרפה למחזור ג' של קורס הפרמקלצ'ר העירוני של עץבעיר. למִחזור אשפה אורגנית הייתה לשיר דרך ייחודית למדי: ארנבים. אלה מחסלים בהתלהבות את כל קליפות הירקות וכיוב' (ראו גם כאן). לַאחרונה מסרה אותם, וּבקרוב תתקין בדירתה מיכל של קומפוסט שַלשוֹלים (תולעי קרקע אדומות).

כעת מַצּיעה שיר לחברי עץבעיר טיפולים בַהֲנחה. הִגעתי אל שיר בעקבות ביקור של תמי אצלה ודיווחהּ הנלהב. עליי הטיפול של שיר פועל פעולה, שמסתמנת כמשמעותית, וּבוודאי מהנָה. הטיפול ההוליסטי והמעמיק שלה נראֶה לי, בעצם, כאימון אישי משולב בעיסוי. בהתאם לִדבריה המצוטטים לעיל, אכן נוצר בטיפול המקום לאותם דברים, שאינם באים לִידי ביטוי וּמיצוי בשטף החיים.

אלון