סוף סוף נסענו, אני ותמי, לראות, מִנַין מַגּיעים התמרים שלנו. בדרך לאשרם עברנו בקיבוץ סמר שבערבה, נכנסנו אל בית האריזה, וניחוח מתוק וּמשכר הֵציף אותנו. אליו הצטרפו חיוכים מלאכיים מתוך בגדים צחורים וּמסביב אשכולות תמרים לרוב. וגם על הרצפה תמרים, חלקם נמעכו בצַעֲדי העובדים (לא נורא, מנקים...), ממש Dates on the soles of your shoes... אם יש מפעל בגן-עדן, כך הוא נראֶה! ואז יצאנו עם דגנית אל המטעים...

ביציאה מבית האריזה מגש וּבו דגימות נגיעוּת. פותחים אחדים מֵהתמרים וּבודקים, אם הם נגועים. יש רמות שונות של דרישות ניקיון. לִפעמים חייבים להיות נקיים אף מגרגר הפרשות של זחל, וְלִפעמים מספיק, שאין נגעים חיים.

תמרים הם הגידול העיקרי בסמר. הקיבוץ עוסק בכך מאז 1976. הזן השולט הוא המג'הול, שהוא המבוקש ביותר, וּממנוּ יש כַ-5000 עצים. מלבדו, יש כ-1500 עצים של דקל נור, כַ-500 זהידי וּכ-250 ברהי. הברהי מֵניב כבר באוגוסט, ואז מוכרים אותם טריים וּצהובים. זנים אחרים אינם אהובים על הקהל, כשהם צהובים.בִצפון הארץ הברהי אינו מתייבש וּמוכרים אותו רק צהוב. כאן, בערבה, מתייבש הברהי בסוף אוקטובר, ואז מתחילה מכירתו בצורה זוֹ.

מאמצע אוגוסט עד אמצע ספטמבר אוספים את המג'הול. חלקו משווק כ"מג'הול סופר עסיסי", כלומר, בטרם התייבש. הוא מוקפָא ל-25- מעלות וְנמכר כִפרי טרי. מאמצע ספטמבר עד אמצע אוקטובר קוטפים דקל נור וזהידי. שני זנים אלה מבוקשים הרבה פחות וּמגודלים בעיקר כהמשך מסורת, לִצריכה עצמית וְלַאֲניני טעם... הזהידי מתאפיין בשלפוחיות, המעוררות את חשדם של הלָקוחות, אך אנו גילינו, שמלבד המתיקות המתונה יש בו ארומה מיוחדת. דקל נור הוא יבש בִמיוחד וּבעל מתיקות מתונה ביותר. הברהי מתאפיין באיזון מיוחד בטעם וּבמרקם. כשטועמים ברהי, לא רוצים לחזור למג'הול, ואחרי תקופה של דקל נור, אפילו הברהי נדמה כמתוק מאוד, אבל רק לרגע...

מרבים את הדקל מֵחוטרים, שהעץ מוציא בִשנותיו הראשונות, וכך מתקבל שכפול מדויק. לעומת זאת, מזרע יתקבל שילוב של תכונות הזכר והנקבה, שהיו מעורבים בהאבקה והניבו את הפרי. הייחורים מַגּיעים מארה"ב. הדקל הוא, בעצם, עשב. ענפיו מתחלפים מדי שנה, ואת הדוּר, המעגל של הענפים היבשים, גוזמים.אח"כ מטפסים, וּבַעֲבודה ידנית, באמצעות כלים מתאימים, מקייצים את הענפים היבשים, כלומר, מְסירים מהם את הקוצים כדי להקל על הקוטפים. בִסביבות אמצע מרץ פורחים העצים - תחילה הזכרים - כִ-300 במספר, ואח"כ הנקבות - כְ-7000 במספר. אוספים את אבקת הזכרים וּמאביקים את הנקבות. שואפים להפריה מלאה וכן לגודל פרי אחיד ככל האפשר, התואם את דרישות השוק. לשם כך מדללים את הפרי לאחר חניטתו וְנפטרים מפירות לא-רצויים. כך מַשּיגים מחיר מרבּי לארגז.

את היותם של המטעים אורגניים ניתן לזהות מיד על-פי הקנים, הצומחים בין העצים. במטע לא-אורגני מרססים וקוטלים אותם לַחֲלוטין. כאן מסתפקים בִקצירתם, כי בכל-זאת, הם גוזלים מים רבים. העצים מדושנים בזבל פרות מרפת הקיבוץ. על כך נוספים הפרי והענפים הנושרים או מפוזרים מסביב לעצים כחיפוי.

את הפרי מרססים כנגד מַזּיקים בָחֳמרים, המותרים לשימוש בחקלאות האורגנית.

עצים צעירים ניטעים במטע מיוחד כדי להחליף עצים מתים. אין הרחבה משמעותית של המטעים עקב מגבְלות שטח, מים וכוח-אדם. בדקל נור יש דרישה באירופה לסַנְסִנִּים (אשכולות) שלמים. אחרת עוטפים הענפים בִיריעת, קושרים אותן וּמנערים, כך שהפרי ייפול לתוך היריעות. במג'הול, שכמותו רבה בִמיוחד, כאמור, מנערים את הפרי מן העץ אל האדמה כדי לחסוך בַעֲבודה.בחודשיים וחצי של עונת הגדיר עובדים מסביב לשעון, וכל חברי הקיבוץ מתגייסים בִשעות אחה"צ לעבודה בבית האריזה לאחר עבודתם הרגילה.בסמר אין עובדים זרים. את כל העבודה עושים החברים, מתנדבים מֵאוסטרליה, ש"ש-ים, וחל"תניקים מגרעין נח"ל שהתפרק. זאת תמורת כלכלה מלאה. לפי החיוכים הם אוהבים זאת באמת! דגנית, המדריכה אותנו, היא דוגמה מובהקת: היא גדלה בקיבוץ ועבדה בגדיר, אח"כ עזבה וחזרה, כי הִרגישה בוודאות, שזה מה שהיא אוהבת לעשות. החיוך והברק בעיניים שלה ושל שאר העוסקים במלאכה, מאשרים לנו, שאכן הם אוהבים את מלאכת התמרים! אנחנו מרגישים את זה בטעם...

לסיכום ניתן לומר, כי מדובר בפירות טבעיים ואורגניים לִמהדרין, שתהליך הפיכתם למוצר ארוך ורב-שלבּי. יצאנו עם תמרים מזן זהידי, שליקטנו למרגלות העצים וּמתיבת התמרים ה"פסולים" (אך ראויים להפליא) שבבית האריזה. יצאנו עם ההרגשה, שישי פנים מאחורי התמרים, שאנו אוכלים וּמוכרים, פנים עם חיוך.

אלון

תגובות

איזו יופי של כתבה, תודה אלון על המבט מבפנים על המתרחש בקיבוץ סמר
*קמה להוציא את קופסת הברהי מהמקרר*.

ותודה לאנשי סמר!!

-- מיטל שרף, 20/04/12