בשכונת נווה-ישראל בהרצליה יש בי"ס ומתנ"ס ותיק. לא מזמן הוא שינה את שמו מבי"ס בן-צבי ל"בית הספר למדע ואיכות הסביבה ע"ש בן-צבי". גיליתי את זה כשהלכתי באזור – פינה ירוקה ומלאת עצים במרכז שכונה קטנה של בתים, שיכונים ובניינים. מעניין לראות שמתחת לשלט הגדול, החדש והירוק היו ששה פחי צפרדע גדולים וירוקים גם כן. יזדעקו אוהבי הסביבה ויצעקו חמס! זו עדות לכך שלא מפרידים פסולת, ושכן מפרידים בין מילים ומעשים.

איני יודע לומר כרגע מה עושים שם, ואוותר על ההשערות. תתפלאו – באמת שאין לי בעיה עם אנשים שלא מפרידים פסולת (עם הפסולת בהחלט יש לי בעיה). כל חייהם חינכו אותם שזה הדבר הנכון לעשות, ולכן יקח זמן לשכנע אותם לעשות אחרת. על זאת ארחיב בעלה אחר. הבעיה שלי היא יותר עם השימוש הפסול במילים שלעתים משפיע יותר משימוש ראוי במילים בכל הקשור להנעה לפעולה. דוגמה אחת לכך היא מגמת ה GreenWash שמרגיזה אותי מאוד.

עד כאן בית הספר, ומה באקדמיה ? לאחרונה ניגשתי למכללה למסור את הסמינר שלי לבדיקה, ופניתי לבקר במסדרון הסגל את המרצים שלי. בכניסה למסדרון יש כוורת עץ - נישות מרובעות שעד עתה שימשו לחלוקת חומר מודפס לקורסים. הכוורת מלאה עד אפס מקום, לפחות ביער גשם אחד. קשה לומר שלא התרגזתי, אך ללא ספק לא הייתי מופתע. כל זאת למרות ההכרזה הרשמית על פעולה לקמפוס ירוק במכללה למנהל.

באוניברסיטת ת"א, שבה התחלתי ללמוד כעת, המצב לא מזהיר – גם כאן יש חלוקת חומר מודפס בנוסף למתנות שאגודת הסטודנטים חילקה (ואני מודה להם מאוד על כך), שכללו שקית עם שלל ניירת ופרסומות. אותה האגודה הכריזה שלקחה על עצמה את מערך מיחזור בקבוקי הפיקדון (גם על זאת אני מודה). התשתית לעצור את החלוקה קיימת – קיים מערך למידה וירטואלי שמאפשר חלוקת חומרים בקבצי PDF והעברת פרסומי אגודה שונים, ולוחות מודעות בכל רחבי האוניברסיטה לכל מי שאין לו את אפשרות האינטרנט.

כאן מגיעה ההלקאה העצמית – עד כה כשהייתי במכללה עשיתי מעט בכדי למנוע זאת, בעיקר פעולות שקשורות אלי ולחבריי באופן ישיר. בכל אופן, מטרתי אינה להיות קנאי סהרורי לסביבה, אלא לצמצם את הדבר ככל האפשר. אפרט כאן את הדרכים שמצאתי לנכון לפעול בהן – מילים, כמו שאמרתי, הן מעשים חשובים בעיני – בכדי שכל לומדת ולומד ידעו:

1) אל תצלמו חומר: יש אנשים שלא מסוגלים לקרוא חומר ממסך המחשב או מספרים. זו תפיסה שהגיע הזמן שתשתנה – מחקרים עדכניים מוכיחים שאין פגיעה משמעותית בעיניים כתוצאה מקריאה ממחשב, ובטח שלא יותר מקריאה מדפים. אם לרדת לקרקע, הבלבול והבלאגן שנוצר עם הזמן מרוב דפים הוא דבר שלא ניתן לעצור. ולכן...

2) קראו מספרים או מתדפיסים: המוסדות האקדמיים מספקים את כל החומר הנדרש לסטודנטים ללמוד, או לפחות את רובו, בספרים ובתדפיסים אלקטרוניים. ולכן, אין צורך לצלם – אפשר להשאיל ספרים מספריות או מחברים, ו\או מצאו תדפיסים כאלו. אם יש צורך שיהיה החומר בידיכם – צלמו אותו במצלמה דיגיטלית, אם יש באפשרותכם (אף אחד לא זוכר כיום שהיעוד המקורי שלה היה לצלם מסמכים). תוכלו גם להפיץ אותו לאחר מכן לכל מי שזקוק לו. זה הרבה, הרבה יותר מסודר ככה.

3) איש\ה עם לפטופ ? היה איש\ה עם לב טוב: נסו ליצור קשר עם סטודנטים בכיתתכם שמקלידים במחשב נייד את החומר, במקום לשבת ולכתוב את הכל. אם יש ברשותכם או באפשרותכם להשיג או לקנות מחשב נייד, מה טוב – ואז תוכלו אתם לתת לאנשים חומר בקבצים במקום בדפים. כאן נוצרת בעיה בפרשנות החומר הנלמד – כל אחד כותב לעצמו ולא לאחרים, כפי שהוא רואה דברים. לא תמיד זה עקרוני, אך אפשר לנסות לזכור את השיעורים או לכתוב מעט ולהוסיף על חומר מוקלד ובכך לפתור את העניין.

4) היו אנשים טובים באופן כללי: תמיד הייתי בבעיה כשבאו אלי לבקש חומר. חלק לא מבוטל מאלו באקדמיה נקראים "העלוקות" או "קוני תואר" – הסטודנטים החופשיים שלא מגיעים לאף קורס, ובסוף הסמסטר באים ומבקשים ממך את כל החומר. לכן, אני מבין אנשים שלא הסכימו לעלוקות (אני מכיר הרבה כאלו) – הם מרגישים שמנצלים אותם. אני פתרתי זאת כך – נתתי באופן אישי את החומר שלי לאנשים (לא הפצתי בתפוצת נאט"ו, לא נתתי לו להתגלגל מיד ליד) והסברתי מראש שאיני אחראי לתוצאות ושאיני כותב לאף אחד פרט לעצמי, ולכן הבעיות הן אצל הדורש.

5) סרבו לחומר מודפס, אם אפשר: העדיפו חומר שזמין בדרך אקולוגית יותר (כמו תדפיסים או ספרים), אל תיקחו את המודפס וודאו שהוא עובר למי שזקוק לו. אם זה לא אפשרי...

6) מחזרו חומר מודפס: השתמשו בו כדפי טיוטה, תנו לאחיין הקטנטן לצייר עליו, קבלו בעזרתו פקסים, רשמו הודעות, ובסוף – לפח המיחזור (ניתן גם לגרוס ולשים בתוך העציצים בנוסף לאדמה).

7) הטרידו את המרצה: שכנעו את המרצים והמתרגלים (עוזרי ההוראה) שלא להדפיס חומר לחלוקה אם אין בכך צורך ויש אלטרנטיבה אקולוגית. שכנעו אותם להגיש את המטלות באותה הדרך אם אפשר (ברוב המוסדות האקדמיים יש תשתית להגשת מטלות באינטרנט).

8) הטרידו את המזכירות: נסו לאתגר את הביורוקרטיה במידת האפשר (זה תמיד קשה, באחריות) באותם העניינים.

9) הטרידו את הסגל הבכיר: נסו, במקביל לפעולה בתחתית סולם הדרגות, ליצור נורמה בצד עליון של הסולם – אם יש סיכוי, ולו הכי קלוש, ליצור נורמה חיובית ואקולוגית, שווה לבדוק ולנסות.

10) הטרידו את הנשיא: במידת האפשר, נסו להגיע לדרגות הבכירות ביותר במוסד כדי לעניין אותו במחשבותיכם. רובם יסכימו לשמוע (ה"הקשבה לסטודנטים" עוזרת לתדמית).

11) הטרידו את אגודת הסטודנטים: אין להן שום הצדקה להיות שם אם הסטודנטים לא יבואו אליהם עם בעיות. פה יש סיכוי טוב ליצור פעולה ישירה בעניין, מה גם שלאגודות יש קשר ישיר עם הנזכרים לעיל.

12) הכירו אנשים במוסד שקרובים לתפיסתכם: במסגרת העבודה שלי, הכרתי חברה טובה של העץ – מיה שליט, מיוזמת האנרגיה הטובה – שעובדת במכללה במסגרת תכנית הקמפוס הירוק. כמה טוב היה למצוא מישהו שמקשיב, מתמצא ומבין ! אין לי טענות אליה בנוגע לדברים שסיפרתי לעיל. אבל אני יודע היום שיש מי שיפעל בעניין. יש כאלו אנשים, בין אם הם בעלי תפקיד, השפעה או סטודנטים אחרים שרוצים לפעול ועשו איתם יד אחת.

13) הביאו אוכל ושתייה מהבית: גם סטודנטים הם בני אדם, והם זקוקים למזון. אבל אין סיבה שניתן את מיטב כספנו לקפיטריות ומזללות תמורת אוכל (ארוז ב)פלסטיק ושתייה מוגזת שעשויה מדברים שלומדים עליהם בפקולטה למדעי החיים, ונזהם את הסביבה ואת הגוף והמוח שלנו. השקיעו שעה בבישול אוכל בלילה שלפני יום הלימודים, רצוי אוכל מזין ופשוט (קטניות או פסטה - כל מה שאפשר לאכול גם קר, לצד מנת חלבון וירקות ופירות), לצד בקבוק מים (רצוי לא מפלסטיק, מהברז או מטוהרים) ואפילו תה\קפה בתרמוס קטן. אוכל טוב עוזר להישאר ערים ונמרצים בשיעורים (וגם לכיס ולתחושה הכללית), במיוחד שמבלים את כל היום מחוץ לבית.

זוהי רשימה לא סופית. בהחלט יש עוד דברים (אשמח אם תפרטו בתגובות). החשוב הוא שעכשיו זו שעת הכושר להבין שמילים ומעשים הם אחד, ובאקדמיה שסובבת סביב הכוח של המילים והדברים, יש מילים שחשוב שיאמרו, ואקולוגיה היא אחת מהם.