בשבועיים האחרונים הייתי עסוק בִמיוחד, ולא הספקתי לללקט חרובים כהרגלי וגם לא זיתים, וקיוויתי, שהגשם, שנעלם למשך כמה שבועות, יתמהמה עוד כמה ימים, כדי שהפירות ישארו יבשים. אבל הגשם לא התאפק והתפרץ. קידמתי אותו בשמחה מהולה בִשמינית שבִשמינית של צער.

המשך...

עם תום ימי הגשם יצאתי ללקט חרובים. התברר, שרק מיעוטם נפגעו בעקבות הגשם, וזה התבטא ברכות, עובש, תולעים או סימנים, שמשאירות אחריהן תולעים.

אולם מתברר, שלא הייתי היחיד, שקידם את הגשם בִרגשות מעורבים. הנה ביטוי לאמת המטרידה.