יש לנו בבית שלוש אדניות גדולות שתלויות מהמעקה במרפסת. באדניות – נענע, גרניום מכל מיני סוגים, פרחי שמש ופטוניה. עד לא מזמן, הצמחים היו במצב לא טוב, אפילו בכי רע, עד שהחלטתי לעשות מעשה. החלטתי להטמין שאריות מזון אורגניות באדמה ! לא שלא עשיתי את זה בעבר (באדמה שבגינה, פה ושם), אבל עכשיו זה בתוך הבית.

למה דווקא ככה ? אבא שלי מתנגד לעשיית קומפוסט בבית (פרטים בהמשך). מאז שאני בעץבעיר, ראיתי פה ושם דברים ולמדתי שקוראים לזה פרמקלצ'ר. החלטתי להכניס את זה במנות קטנות הביתה. שמתי לב שהאדמה באדניות חשופה לגמרי – במצב זה היא נשרפת מהשמש, מתייבשת כמעט כליל והופכת לאדמה עקרה. מאז שהכנסתי מחדש לבית את גידול האדניות, החלפנו כמה פעמים את האדמה וזה תמיד נראה לי מטומטם. הדבר הראשון שהבנתי היה שאת ההשקיה אני צריך לעשות בלילה ורק אז.

הדבר השני היה לחפות את האדניות – לקחת שאריות מזון יבש, למשל, קליפות של אגוזים, עלי חסה עייפים או עלים מקלח תירס, ולהניח על האדמה בין השתילים. בשילוב עם ההשקיה בלילה, שמנו לב שאנחנו צריכים להשקות פחות ופחות עם הזמן – ההשקיה בלילה והחיפוי עזרו לכלוא את המים בפנים. מצב הצמחים השתפר.

הדבר הבא היה הטמנה יזומה של פסולת רטובה. תחילה לא קרה כלום. אבא שלי התעצבן שאני שם 'זבל' על האדמה, וכשגילה שאני מטמין – עיזבו. אבל, תוך זמן קצר יחסית פתאום הצמחים החלו להתאושש במהירות. ואני מדבר על התאוששות אדירה – חרקים שונים שהיו שם נעלמו, חרקים אחרים הופיעו, העלים גדלו וגם צמחו פרחים יפים שכבר הרבה זמן לא ראינו. קשה לקשור קשר סיבתי בין ההטמנה לצמיחה, אבל משהו קרה וקשה להתעלם ממנו.

החלטנו להוציא לפועל את תכנית צביעת המעקה, ולכן האדניות ירדו. כשחזרו, הייתה בהן תערובת שתילה חדשה מהשקית ושתילים חדשים (הפעם הנענע נשתלה במקום אחר). הטמנה – אאוט. זהו, אין יותר קומפוסט. מאז, אני צובר פסולת יבשה מפה ומשם ומשתמש בה לשתילת שתילים חדשים, או מביא לתמי או לאביה של זוגתי (יש קומפוסטר בבית).

אבא שלי החליט שקומפוסט מייצר גז מתאן (!) רעיל ומסריח ולכן הוא אוסר על ייצורו בבית או על הטמנה מכל סוג שהיא. הוא טועה, אגב – מתאן הוא גז חממה שנוצר כאשר זבל אורגני מתפרק ללא נוכחות חמצן. קומפוסט הוא זבל שהתפרק בנוכחות חמצן, ללא ייצור גז מתאן. תעשו קומפוסט ! אני אעשה כשאמצא דירה.

מהיכן אבי הגיע לזה ? “למדתי בבית ספר חקלאי, להזכירך", הוא אומר. וזה הסיפור העצוב והמדאיג (שאלו יהיו בעיותינו) - אבי במקורו מושבניק, ועבר לגור בעיר הגדולה (רמת גן) כשהתחתן עם אמי. מאז שלמד בבית ספר חקלאי עברו כמעט 50 שנה ולמרות שזכרונו מצוין וצלול מתמיד, הוא לא רק שכח איך עושים קומפוסט, הוא גם שכח איך להיות מושבניק. אתם יודעים, זה שמגדל ירקות ועצים, שקשור לאדמה. היום הוא קשור לבטון. את הזבל שלו הוא זורק לפח, רצוי בשקית, אפילו שתיים, והוא מרוקן אותן כל יום לפח, בדרך לאוטו.

ואני, נולדתי ישירות לעיר, לבטון ולפחי הזבל. קרה לי משהו. הבנתי שמשהו מאוד יסודי התעוות במחשבה שלנו. משהו נדפק בנו כשהחלטנו שהזבל נעלם לנו מהעיניים כל בוקר. מבלי להיות אפוקליפטי, אני יודע שזה עוד יחזור אלינו כמו בומרנג.

תגובות

אני חושב שמה שכתבת מאפיין מאוד את דור ההורים שלנו; זה דור שעוצב ע"י חוויות מאוד מיוחדות ושונות משלנו. שילוב מיוחד של השפעת השואה, מלחמות אמיתיות נגד מדינות אויב, מעבר חד מעוני וצנע לעושר וחומריות, מעבר חד מאפס טכנולוגיה (ארון אוויר במקום מקרר, לעזאזל) לטכנולוגיה מתקדמת מאוד.

או במילים אחרות: אנחנו ילדי השמנת שמחפשים דרך נכונה לחיות, והם עברו מתקופה קשה מבחינות רבות, והגיעו לאיכות חיים.

אישית אני מוצא את הניסיונות לשנות את ההרגלים של אנשים מהדור הזה לא פשוטים בכלל. יתרה מכך, אולי זו קצת בעיה אצלי, אבל אני ממש לא מרגיש בנוח ללמד אנשים שגדולים ממני ב- 30 שנה איך נכון לחיות.

אני חושב שעדיף להשקיע את המאמצים בחינוך הדור החדש והשפעה על הדור שלנו, זה יותר אפשרי ויותר אפקטיבי.

-- אורן, 26/01/10

אורן שלום,
אני מאותו דור שאתה מדבר עליו (כמעט) כולל מלחמות כמו התשה יום כיפור ושל"ג. למרות זאת אני עוסק באנרגיות חלופיות ושולט היטב בטכנולוגיות של ימינו מבלי לבייש את הדור שלנו כהוא זה מול הצעירים כולל בניי שהם בגילאי 36, 32, ו 25 וכולם בהייטק. לעניין הקומפוסט. צודק הבחור בגדול שקומפוסט הוא תהליך אירובי וכמעט לא משחרר גז מתאן אבל לא בדיוק. עדיין בתהליך משתחררים גז מתאן ו CO2. נכון שלא באותן כמויות כמו בעיכול אנאירובי.

-- Motti Shapira, 04/09/12