נראה כמו שיר של הביטלס עם שגיאת כתיב, אבל לא שיר ולא טעות, אלא תגלית אמיתית ומופלאה. אולי הפליאה לא צריכה להיות כל כך גדולה, הלא אחרי הכל זה היופי בעיר הגדולה, שכל הדברים צפופים כל כך, ואם מי שדר בעיר פוקח את העיניים ומפעיל את הפה כשהוא מחפש משהו, ודאי כי הדבר ימצא, וברדיוס שאיננו מחוץ לתחום, אפילו של אופניים ולפעמים אפילו הרגליים.

מעשה שהיה כך היה. רציתי לאתר את החברה המשפחתית שמייצרת צבעים, לקראת חידוש השיפוצים האקולוגיים, ושיעור הפרמקלצ'ר שתיכננתי. תיכננתי לשתף בידע שלי על צבע אקולוגי. אז התקשרתי לסהר סרברניק, החנות האגדית ברחוב דרך יפו, משה לא ידע על מה אני מדברת, אבל אמר שנורברט בטח יידע ונתן לי מספר טלפון.

באותו ערב הופיע בסלון האקולוגי דר. נורברט, התלהבנו מלמצוא אחד את השני בשכונה, וקבענו שיבוא ללמד למחרת, במפגש השלישי של קורס הפרמקלצ'ר העירוני שלנו. הייתה לי הרגשה טובה.

המציאות עקפה את ההרגשה שלי בסיבוב!

נורברט, מלבד היותו איש מקסים ומצחיק ואותנטי כמו שגרמנים יכולים להיות, הוא גם מומחה אמיתי לבנייה אקולוגית. החלק הכי טוב מגיע... נורברט לא גר במדבר או במצפה בגליל! אלא ממש כאן ברחוב קינג ג'ורג' (כשהוא לא בגרמניה). כלי הרכב שלו זה אופניים עם עגלה, והאהבה הכי גדולה שלו, זה טיח מוזאיקה.

החנות המשפחתית היא נדיר, כך גילתה לי מיכל ויטל, מומחית לא קטנה בפני עצמה, ומעבירה סדנאות יחד עם נורברט. מקווה שבקרוב גם בסלון האקולוגי.

בשיעור שהתקיים למחרת נורברט ריתק אותנו בידע שלו, ובעיקר ב Passion שלו לסיד. לא עצרנו בדיבורים... ניגשנו לקיר המזרחי של המשרד שנראה כמו, נו, חתול רטוב. במכות פטיש קילפנו את שכבות הבטון והגבס והצבע האקרילי (טפו, טפו וטפו גדול), ועשינו שכבת טיח סיד ראשונית שנקראת "פטשוק" (הונגרית).

בדרך, נחשפו בלוקים מסוג סיליקט, שבינתיים יישארו חשופים. מעניין לראות את ההבדל בינם לבין אלה הישנים יותר שחשפנו במטבח (העשויים זיפזיפ, כולל צדפים תקופתיים). כשיגמר הגשם אחכה ארבעה ימים שבמהלכם הקיר אמור להתייבש, ואז נתקדם לשכבה הבאה.