נושאים בענף |
25/01/10
רפואה מערבית, סביבה ואני
במידה מסוימת אני מחלקת את החיים שלי ל'לפני ואחרי' המקרה ההוא. בסיפור האישי שלנו אפשר לעשות חלוקות רבות, יש לי עוד סיווגים, אבל אין ספק שזה אחד מרכזי.
חייתי אז בקיבוץ, זה היה בשנות התיכון שלי, ועשיתי מה שעושים ילדים בקיבוץ - ביקרתי בבית הספר די בקביעות, ופעם בשבוע עבדתי ב'ענף' שלי. באופן אירוני, אהבתי לבעלי חיים הביאה אותי לעבוד ברפת, במדגרה ועם הסוסים (להם לא עשינו דברים רעים, כי הם לא גודלו למטרות מסחריות).
לא ארחיב פה על מגוון החטאים שביצעתי בבעלי החיים האומללים באותן שנים, בין היתר כדי לא להסית את הדיון ממסלולו, רק אספר סיפור שהיה -
באחד מימי העבודה, ממש בסוף היום, ביקש ממני אחד העובדים לצמצם בין שני בקבוקים ולשפוך תכולה של בקבוק אחד לשני. הוא אמר שבשניהם יש כלור.
התכופפתי לכיוון פיית הבקבוק, כדי למלא את משימתי בדייקנות, כשענן של ריאקציה כימית עלה באפי, וגרם לי להתקפה הראשונה בחיי של קוצר נשימה. למותר לציין שכל בקבוק הכיל נוזל אחר (הבקבוקים לא היו מסומנים), ונשלחתי לאחר כבוד לבית החולים. כל מני חומרים נכנסו לי לגוף באותו אשפוז ראשון בחיי, לאחריו שוחררתי מצוידת בחבר חדש - משאף ונטולין - שליווה אותי במשך שנים ספורות לאחר מכן. אלא שבערך בשנה השלישית למערכת היחסים הפולנית שלי עם התכשיר (הייתי חולה רשמית במשהו...), קלטתי שבכל פעם שאני משתמשת בו, אני מקבלת חולשת שרירים וקצב לב מואץ. הפליאה שליוותה אותי בהתחלה מתופעה זו התחלפה בתהיה בדבר רמת הבריאות שכל העניין מוסיף לי.
זמן קצר לאחר מכן כבר מצאתי דרך "אלטרנטיבית" להתמודד עם העניין, לראשונה בחיי, וכך התוודעתי לעולם שלם שלא הכרתי לפני כן (בקיבוץ דגלו בשנים ההן בראציונליזם טהור. לא יודעת למה מחנכים את הילדים היום).
נפרדתי מהוונטולין לעד, ומאז ועד היום אני חוקרת את הקשר המדהים הזה בין כימיקלים, סביבה ובריאות האדם.
היום אני כבר מבינה קצת יותר טוב את הכסף הגדול שמסתובב בתעשיית התרופות, את הנוחות של מערכות הבריאות "לטפל" באנשים בדרך הנוחה להן ביותר, וגם המשתלמת (לפחות לטווח הקצר). אני כבר לא במשחק הזה.
ולחשוב שכל זה התחיל משגרת עבודה פשוטה...
תגובות

כתבת יפה. זה גורם לי שוב לחשוב כמה אנשים מוכנים לספוג (תרתי משמע) ולא לראות כמה החומרים האלו מזיקים לגוף.

אני משתדל 'להיגמל' עד כמה שאפשר מתרופות קונבנציונליות. סבלתי מהן יותר מדי בחיי. בחמש שנים האחרונות, ירדתי למינימום האפשרי, עד כמעט שלא בכלל.
אני חולה אסטמה והונטולין מלווה אותי מינקות, במשך 26 שנים וקצת. אני מודע לכסף הגדול בתעשיית התרופות, אבל אני גם מודע לכך שהמשאף הזה הציל אותי כמה פעמים בחיי. כסף או לא, הוא עדיין בתיק.
ונטולין מכיל סאלבוטמול, שהוא מרחיב סימפונות פשוט (יחסית). המינון הסטנדרטי שלו הוא שתי שאיפות בבוקר, שתי שאיפות בערב או לחלופין מתי שנדרש - שתי שאיפות (ורצוי לא לעבור את ה4 סה"כ). התגובה הגופנית שכתבת היא אופיינית ל"מנת יתר" - קרה לי כמה פעמים בחיי. באופן כללי, זה בדיוק מה שהוא עושה - מרפה את השרירים בריאות, וכתוצאה מכך קצב הלב מאט ואז מאיץ. במנה סטנדרטית, מורגשת הקלה והתגובה זניחה למדי.
הדרך האלטרנטיבית שלי, גם היא מלווה אותי מינקות, היא פשוטה - ספורט, בעיקר נשימתי והרבה ממנו - רולרסקייטס, הליכות, וכו'. כל עוד אני פעיל, אני לא זקוק למשאף. וגם יש לי רגליים יפות, אבל למי איכפת :)

אסף היקר, תודה על התגובה. אני שמחה שמצאת את דרכך בספורט. יש דרכים שונות לטפל באסטמה באופן אלטרנטיבי (הומיאופתיה, שיטת בוטייקו לנשימות, שינוי תזונתי, טיפול אנרגטי וכד'). ברמה המיידית, של פתיחת הסימפונות, אפשר להשתמש ב[http://www.nuli.co.il/152275שמן רבנסרה]. כמובן, שכאשר לא מכירים דרכים אחרות, כדאי להישאר בחיים גם במחיר שעשוי לגבות השימוש בתרופה.
מה שכתבת על תופעות הלוואי אינו מדויק. הדבר אינו נובע בהכרח מ'מנת יתר'. מעבר למקרה הפרטי שלי - מעולם לא השתמשתי במינון גבוה מדי - מספיק להתבונן ברשימה הארוכה של תופעות לוואי המופיעות בעלון לצרכן של התכשיר (זה שמעט מאד אנשים קוראים). אם תעשה את התרגיל הקטן הזה תגלה כי התופעות שתיארתי, וכן תופעות נוספות, מופיעות שם. אחת התופעות המעניינות יותר היא... הצרת הסימפונות - זו ממש אחת מתופעות הלוואי האפשריות משימוש בתכשיר.
רק בריאות, גל.

אהלן גל :)
תשמעי, אני קורא כפייתי של עלוני תרופות ... :) צריך גם לקחת את מה שרשום שם בערבון מוגבל. לא שזה לא אמיתי (כנראה זה נבדק ונמצא באופן שסטטיסטית אינו מובהק), פשוט רושמים את זה בשביל הביטוח שלהם - שלא יגידו שלא אמרו. לצערנו, זהו מצב אבסורדי המחייב את תעשיית התרופות, כדי שישבנן של החברות לא יפגע (מישבננו פחות איכפת להן).
אם יצא לך במקרה (לא שאני רומז למשהו... :) ) להסתכל על תופעות לוואי של תרופות עצבים נוגדות דיכאון, תראי שאחת מהמוזכרות היא דיכאון :) ראיתי את זה על אחת מהתרופות הטובות ביותר שמסתובבות בשוק הזה, ואין לה תופעות לוואי בכלל.
הדבר היותר עצוב בונטולין הוא שאין הרבה מה לעשות כשהוא לא עוזר, ז"א, לאחר שלוקחים אותו ומגלים שנשארנו באותו המצב בדיוק. אגב, אחת מהפעילויות המומלצות בחום, היא קראטה. עליי עברו חמש שנים כאלו, עד היום זה עוזר לי.