| נושאים בענף |
10/02/10
פרידה מערימת הקומפוסט
איך נפרדים מערימת קומפוסט בלי להיות עם עצב אין סופי.
עצוב, עצוב להפרד מערימת הקומפוסט האישית שלי....לא מאחלת לאף אחד/ת :)
זה החל לפני כחודש, כשהקומפוסטר עמד לעלות על גדותיו. כמו ההכרה שלאור עזיבת דירתנו, לא אוכל להשאירה במצבה הנוכחי. ניסיתי לטכס עיצה לגביה. אחד השכנים הציע שהוועד יקנה קומפוסטר, השכן האחר הציע לקנות לאסוף כסף לקומפוסטר עצמאי אך התנגדות הוועד (למימון קומפוסטר נוסף) וחשש שלי, שברגע שאעזוב לא יהיה מי שיטפל בה וזה עלול בקלות להפוך למפגע תברואתי, הביאו אותי להכרה, יש להפרד.
מה? למה? איך אוותר על הנוחות האין סופית, על הבדיקה היומיומית של מצב הערימה? על השיחה עם השכנים על התקדמות התהליך... מהצד השני, הבנתי שזה לא נורא היות ויש לי את ערימת קריית ספר המופלאה, שחיכתה לה בסבלנות. במקביל, הבנתי שהקומפוסטר עמד להתפוצץ והפירוש של זה שהייתה לו יעילות מלאה. דבר שלא היה ברור כלל וכלל בתחילת התהליך. מהצד השלישי, עלתה בי ההבנה, שאני לא יכולה לקחת אחריות על כל העולם. אם אף אחד מהשכנים, לא לוקח את האחריות, אני לא יכולה להמשיך עם זה.
מה עושים? מגייסים חבר או חברה עם טנדר ומעמיסים בתוך בלה את החומר החצי בשל (למי שתהה/תהתה למה לא פיזרתי אותו בגינה) לערימה בקריית ספר. אציין שזה היה סיפור "סיפור" למצוא חבר/ה עם טנדר,עם זמן פנוי ורצון טוב. לבסוף, איתן היקר (גנן אקולוגי) וחבר של העץ נבחר בקפידה למשימה (אודה בשקט שלא היו ממש חלופות אחרות). איתן ואנוכי התחלנו במשימה, פירקנו את המסגרת החיצונית של הקומפוסטר.העמסנו את התוצרת על רכבו.
תארו לכם, זוג הזוי, בשעות אחר צהריים מאוחרים, עומדים וחופרים בערימת אשפה אורגנית. לאחר העמסה של כ-70 ק"ג, נסענו אל הפארק ופרקנו אותה. בתום הפריקה עמדתי וצפיתי בה בעצב רב והמעגל נסגר. לשמחתי הרבה, אני נפגשת איתה קבוע לפחות פעמיים בשבוע (כשאני זורקת את האשפה האורגנית שלי בה).
תבואו לבקר :)
תגובות
אני העברתי את שלי כשעברתי דירה ברכב פרטי בתוך שני שקים של חומרי בניין שמצאתי נטושים. זה היה מאוד נח.