נכתב ספונטנית ולא עבר עריכה בכוונה

11/04/10

אקולוגיה קהילתית או מחשבות מהאשראם או קהילה מרפאה....

ההבנה שהגוף מחליף את כל התאים שבו במחזור של שנה וחצי מביאה אותי לחשוב על שינויים,קבעונות ודפוסים שאנחנו נאחזים בהם.

החולי נמצא במקום שמבקש לשמר אותנו, נמצא בפחד ובשימור הזיכרון שמגיע מתוך הפחד לשכוח מאיפה באת ולאן אתה שייך .

הבריאות נמצאת ביצירה החדשה בצמיחה , מעגליות , מחזוריות ובפליאה .

כל דבר חיובי יגיע משם מהמקום המשתומם הבורא הפוגש לראשונה , המתרגש, שם הטוב והאותנטי שם נמצאת האמת.

הציניות ,הזכרונות הקשים,החזרה שלנו "לעצמנו" לא מאפשרת לתאים הבריאים והחדשים להשתחרר ליצירה אחרת, חדשה ,שונה...

אם מתבוננים בטבע האותנטי הוא חי את העונות ,את הרגע , נוצר-קומל ,מתחדש , יוצר את עצמו ומתעצם [אם

נותנים לו בני האדם].

הקהילה, הסביבה היא חלק חשוב מאוד בשימור /שיחרור הדפוסים כיוון שביכולתה לרפא ולהביא לריפוי בעצם עוצמתה כקהילה המהווה מראות רבים לעצמי וכמובן ביכולה גם לשמר את הדפוסים ולגרום לחולי.

גם אם כל ישות תירפא ותהיה אותנטית ,יצירתית, ושואפת לאמת אם לא תוכל לפגוש את המראה הזאת בסביבה הקרובה שלה , בקהילה שלה הריפוי יהיה חלקי עבורה.

יש לקהילה יכולת לרפא .

אנו זקוקים מאוד אחד לשני לתיקון , שיקוף והארה ולהביא דברים אל האמת שלהם וכך לחיות בחופש ובריפוי.

לימור