ביום חמישי האחרון, בשיעור "דאגה לאדמה", עם המחזור החמישי, פתחנו את ערימת הקומפוסט שבנינו עם קורס הגינה האקולוגית, בנובמבר האחרון. ערימה שעברה חורף. לא הראשונה שלי, אבל הכי הכי יפה שראיתי.

בהתחלה הוצאנו את הגזם שערמתי עליה, עוד ועוד. לרגע חשבתי שאין כלום. ואז הגענו לקומפוסט. חום כהה כהה, מפורר אחיד אחיד, עוד לא ראיתי דבר כזה. תופש כל כך מעט מקום, יחסית לכל הזבל שנכנס לערימה, פשוט לא יאומן. כל פעם אני אומרת את זה. "לא יאומן". כל פעם, ובכל זאת הפעם, זה קומפוסט כל כל יפה, כל כך איכותי.

את רובו הכנסנו לשתי ערוגות מוגבהות חדשות. השארנו כמה דליים שידשנו את צמחי הגינה וישמשו במנבטה.

אז מה גורם לקומפוסט להית כה משובח? שהוןא ישב קצת יותר מחצי שנה? שהוא קיבל מי גשמים? שהייתה הרבה אהבה בסביבה הזו של הגינה? מה ידע? נמשיך להתבונן מעונה לעונה, לאסוף סימנים וראיות, ואולי פעם נדע קצת יותר.