02/08/10

סיפור לערב שבת

יום ששי בדירת עץבעיר בביאליק 23, אנשים מתקבצים למפגש, מביאים אוכל לשיתוף בעקבות בקשתנו. למעשה, המפגש בוטל, והן לא ידעו על כך, ולפני שהן עוזבות, הן מחליטות להשאיר את האוכל. לאחר צאתן, אני פותח את השקית, ומגלה, אבוי, שולפת שקית ובתוכה מעין פנקייקים.

מה עושים בהם? אמת, השלכת מזון לקומפוסט מצערת הרבה פחות מהשלכתו לפח אשפה, בפרט שזה אוכל, שלא יביא תועלת רבה יותר, אם ייאכל. בכל-זאת, חשבתי, אולי יכול בכל-זאת להביא תועלת רבה יותר בדרך אחרת. אולי, למשל, זו הזדמנות לממש את הרעיון הוותיק והמתבקש של הבאת אוכל לחסרי הבית. החלטתי לצאת לרחוב אלנבי הסמוך ולחלק את האוצר לזוכה המאושר, והנה, בעודי ניגש לאופניי, יוצא אליי מתוך החצר אדם, שחזותו מעידה עליו, כי הוא קשה יום.

מיד הצעתי לו את המנה, והוא לקח אותה בשמחה והחל מגולל באוזניי את צרותיו הבריאותיות, המשפחתיות וכל השאר.

בערב שבת יש לפעמים לרגע אשליה, שיש אלוהים...