| נושאים בענף |
06/08/10
חזרנו מת"א עם פולי קקאו וייחור של עץ.
"בהבדל מהצמחים הספירולינה יודעת לנצל מגוון של סוגי נתרן ולכן היא לא צריכה שום אורגניזם אחר שיהיה איתה בסימביוזה", אמרתי בזמן שהסתכלתי על העץ הקטן בחלק האחורי של הרכב שלה.
"זה עץ הדר כלשהו?".
"לא רימון, אתה יודע שבקיווי יש פי כמה ויטמין סי מאשר בתפוז?".
"אחרי שנחזור מהודו נוכל להדגים לאנשים טכנולוגיות מעניינות שמבוססות על הספירולינה, מלבד השימוש שלה כסופר-פוד היא יכולה לשמש גם בתור גרגרי דשן בשחרור איטי".
"אז במה אני צריכה להאכיל את זה?".
"אני מגדל אותה לצורכי מאכל ומשתמש בחומרים ברמת ניקיון רפואית. אבל אם את רק רוצה להעשיר את הקומפוסט את יכולה לדלל את הפיפי שלך פי-20 ולהוסיף סודה לשתיה. זו דרך מעולה להחזיר לטבע את הדשנים שאנחנו פולטים כי אפילו ששתן יכול להכיל חיידקים הפי-איצ' הגבוה יהרוג אותם. הספירולינה רק תארוז את זה לחבילות ירוקות קטנות"
"איזה יופי פיפי!"
"אני אשלח לך לינק."
כשחזרנו מהודו לארץ גילינו שכל תרביות הספירולינה שהשארנו פה לא שרדו את החורף. לאומת זאת היום ראינו שהעץ הקטן בגינה של תמי כבר גדל ונראה מאושר. מהסלון האקולוגי חזרנו הביתה עם שקית פולי קקאו פריכים, קופסא של תולעי קומפוסט מזן לא ידוע (מבטיח לעדכן כשאמצא את הספר עם התמונות), הבטחה להביא דלי של 18 ליטר טחינה לכל השותפים הטבעונים הרעבים שלנו וכמובן שם משתמש וסיסמא. ייחור דיגיטלי שממנו יצמח הבלוג הזה ויראה מאושר.
