| נושאים בענף |
14/08/10
עצמעִם
חברותיי וַחֲבריי לגינה הקהילתית במעוז אביב מגלים בזה אחר זה את הטחינה, שאנו מוכרים, וּמבקשים, שאביא להם. מה שהחל כצנצנת אחת לכמה שבועות, הפך בהדרגה למספר צנצנות בשבוע. רק אחת החברות, הצורכת עם בני ביתה הרבה טחינה, קיבלה ממני את פְרָטי המפעל והִזמינה לעצמה דלי. האחרות העדיפו לנסות תחילה. אמרה לי תמי: עשית להן היכרות עם עץבעיר ועם הטחינה, עכשיו, במקום שנטרח למלא צנצנות וּלהוביל אותן עד מעוז אביב, תן להן את המידע, ושתזמנה לעצמן דלי ותחלוקנה בו. עשה, שתהיינה עצמאיות, בדיוק כפי שאני מלמדת בקורס הפרמקלצ'ר!
ואז התחלנו לשבור את הראש, איך לתרגם לעברית co-dependence וְ-inter -dependence או שמא inter-independence. חשבתי, הרהרתי וקראתי: "עצמעִם!"
נותר רק להתמודד עם הטיית המלה החדשה. האם "עצמעם" לְשון יחיד או רבים? מבחינת המשמעות המלה מתייחסת לרבים, שכל אחד מהם הוא עצמאי, כשהוא עם האחרים, הודות למארג של כולם (והתחילית -co, משמעותה "עִם"). מסקנה: הצורה "עצמעים" תשמש לריבוי, כפי שהיא נשמעת לנו באופן טבעי, ועל-כן תיכתב ב-י', וּביחיד נשתמש ב"עצמעי". אם ניזכר, ש"מע" בערְבית, פירושו עִם, הרי שהמשמעות נשמרת גם בלי המ"ם הסופית: עצמ + מע = עצמעי. בִנקבה, כמובן, "עצמעית", "עצמעיות".
לחיות עִם, להרגיש עִם...
אלון
תגובות
אלונים, התחלנו להתדיין בנושא וכאן נראה המקום להמשיך.
מה לגבי עצמונים או אחר שנותן מקום ל_הבדל_ במקום דגש לשנינות לבדה?
הרי הכוונה היא העברת מסר ולא חידוד פרטי.
[הביקורת מגיעה רק על מנת לעשות הבדל]
יום כחול=בהיר, אייל
איילים, איילים,
לשמחתי וּלהִשתאותי, בניגוד לכל היגיון תקשורתי-תועלתני גרידא, לשונות בני-אדם עתירות הבדלים דקים. בִפרט, ההבדל בין א' ל-ע' אינו נשמע, לצערי, בהגייה המקובלת בימינו וּבִמקומותינו, וכך, לדוגמה, ההבדל בין "אם" ל"עם" אינו ניכר לאוזן בשפה המדוברת, ועוד פחות מכך בין "נפטר" ל"נפתר", אך בִכתב אין כל קושי להבחין. הבדלים דקים בניקוד בלבד יוצרים הבדלים דקים (מֵניח-מַנּיח) או עבים (מגַנן, מגונן) במשמעות. אגב, ההבדל בין שפה מדוברת לִכתובה מקובל בשפות רבות, והשפה הכתובה מתאפיינת באמצעי ביטוי מעודנים יותר. בַחֲזרה לענייננו, אנשים חשים צורך לומר מפורשות "אושר באל"ף" או "עושר בעי"ן". המסקנה היא, שהיותו של ההבדל דק אינה שוללת את תוקפּו כִמייצג הבדל במשמעות.
מעשית, סביר להניח, שרוב הדוברים יבטאו "עצמאי" ו"עצמעי" באורח זהה לחלוטין, וּברוב המקרים זה לא ישנה, אך בכל עת שיתתעורר הצורך להבהיר, שהכוונה ל"עצמעי", ימצא הדובר את הדרך, בין אם יתאמץ לבטא את הע"ין וּבין אם יאמר מפורשות "עצמעם בעי"ן". ב"עצמונים" אין אותה משמעות, אלא אם הסיומת "נים" גזורה מ"המונים". בהחלט אפשרות מעניינת, אם כי פחות "הדוקה".
עברית קשה שפה. שתית פעם קשאסה?
הדיון מבורך, וזוֹ מטרה חשובה של ענף זה.
אהלן וסהלן. תודה על הקישור לכאן. העץ כה רב ומסועף, שקל יותר לראות ענף... לא הייתי כאן אלמלא הקישור, ותודה גם כן על השיעור..
בכל אופן - אני חשבתי על "עצמעימי" להשארת ה"עם" באופן מפורש ולא מובלע, אם כי קסום ונפלא השימוש בשמית הקרובה אלינו - ערבית. ושוב עולה כאן עניין הגזענות\חשש ממנה ("איך יסתכלו עלי אם ..."), כמחסום לפריחה ושגשוג - היא מקשה על הבלטת ה"עין"... ודוקא האילוץ המסויים להבליט את ה"עיין" הוא, לכן, מבורך ביותר. אך האם העגלה תהיה עמוסה מכדי לעלות בהר?... אולי במצב הנוכחי, "עצמעימי" יושגר בשפה ביתר קלות בשל כך?... ובשל היותו יותר מובן מאיליו?...
ויתכן שלאחר ההשגרה בשפה, אכן יכנס הסילסול הנוסף הזה - של קיצור ל"עצמעי", כשלב נוסף...
זה יוצא, אגב, גם "עץ איתי"... (:
לגבי "עצמוני" - יש מילה כזו - זה התרגום שניתן ל"אוטו" כמו ב "אוטואימוני", או למשל - גירוי עצמוני (כשמקובל שהגירוי מגיע מגורם חיצוני, למשל...) ואז לא תהיה לנו לשון יחיד. אבל אכן יפה ומעניין.
לילה טוב ומבורך, לבית ולכרך.. (!כבר 7:00!! o-; (-; ... )