עברתי לדירה בתל אביב עם חברי הטוב אייל אנגלמאיר. איך שעברנו לדירה הכל היה "רגיל" בכל תחום גם מבחינת האוכל וגם מבחינת אזורי הבית, שירותים, מטבח, סלון. אחרי זמן קצר דברים התחילו להשתנות, דבר ראשון אייל התעקש שנחליף את כל המנורות בבית למנורות חוסכות חשמל, לעניין הזה לא הייתה לי התנגדות, הסכמתי. לאט לאט התחלו הדברים להתחלף, מברז רגיל במטבח נוסף מתקן חיסכון, זרמתי. בידה בשירותים, החלקתי. חומר לכביסה אוקלוגי עם חומץ וכדורי כביסה מוזרים בהתחלה התרעמתי אבל אז קלטתי שזה עובר טוב, אז למה לא. האוכל במטבח התחיל להנביט, עיקמתי פנים למרות שזה עניין שלו, טעמתי, דווקא לא רע בכלל, אני עדיין לא אוכל את זה באופן סדיר, עניין זמני.

ואז הגיע הקש ששבר את כל העניין, הבחור פירק לי את הסיפון של הכיור במקלחת ושם לי דלי מתחת וכל המים של הכיור יורדים אליו. שמעתי פעם על מים אפורים אבל לא אצלי בבית, זה לא היה מקובל עליי בכלל, אחרי ניסיונות שכנוע רבים עקשנותו של אייל התישה אותי. לאחר זמן מה קלטתי דברים מעניינים, התחלנו להשקות את הצמחים שלנו והתחילו דברים שאפשר לאכול לצמוח, עגבניות שרי, נענע, בזיליקום, תותים, חסה וכל מיני ירוקי נוי.

אחרי כל זה עצרתי לרגע וראיתי שאני ממשיך לחיות אותו דבר, לא שיניתי בגדול את החיים שלי, רק כמה הרגלים קטנים, מה שבטוח, לפחות לא סובל מזה ואני תורם לסביבה ואפילו אנשים שמבקרים בדירה רואים את הדברים ורוצים גם לעשות חלק מהדברים.

אם הייתם אומרים לי לפני שנה שאני אחיה עם דלי מתחת לכיור של המקלחת, הייתי אומר לכם שאתם משוגעים.

עכשיו אייל סיים קורס פרמקלצ'ר ואני מצטרף לחדש בזכותו, כדי ללמוד איך אני מרחיב את העניין הזה לתחומים אחרים בחיי ואפילו מעצים את הקיים.

מאור נחום