קרקר כרוביים הוא המתכון הֶחביב עליי בעת השהייה באשרם במדבר. זהו מתכון פשוט, המאפשר לשמר עלים וכן זַרעי פשתן, לאחר השרייתם במים. עלים כאלה מצויים לרוב בגינות קהילתיות או בגינות יָרָק פרטיות, ואינם מנוצלים, בעוד שערכם התזונתי לא יסולא בפז. ברוקולי או כרובית, למשל, שסיימו לפרוח באביב, ממשיכים להצמיח עלים כל הקיץ, ואפשר להשאירם בערוגה. חלקם של הֶעלים - בעיקר של הקייל - סיבּיים יותר, והייבוש מאפשר ללעוס אותם, וחלקם - בעיקר של הברוקולי - פריכים וּמענגים. גם הטעמים נעים בין נייטרליים לבין פיקנטיים (כרוב), ותוּכלו למצוא את המועדפים עליכם. ד"ר עדיאל תל אורן ממליץ בכל לשון של המלצה לאכול מדי יום ממשפחת המצליבים, שהכרוביים משתייכים אליה.

למתכון...

רכיבים
עלים ממשפחת הכרוביים: כרוב, כרובית, ברוקולי, קייל, קולארד.
פשתן
בצל לבן, סָגול או ירוק
תוספות אפשריות: תבלין סומק, זעתר או כל רעיון אחר. מומלץ להסתפק במועט כדי להשאיר את המתכון פשוט.

אופן ההכנה
משרים את זַרעי הפשתן במים למשך 12-6 שעות: 2/3 מגובה הכלי מלא בַזרעים וּשליש במים. אם נותר עודף מים בתום ההשריה, יש לשפוך אותו.
בגלל גודלם וּמשך הצימוח הממושך שלהם, עלים אלה עלולים להיות מכוסים באבק רב. טובלים אותם במים וּמנקים במגבת משני הצדדים.
מַנּיחים את הֶעלים על צלחות או על תבנית לא-מתכתית, כשפניהם כלפי מעלה. הערה: אם לא רועדות לנו הידיים, בד"כ יישארו הכלים מבריקים בסוף התהליך.
מורחים שכבה דקה של פשתן על צדו העליון של כל עלה. הֶעלה מונע הצטברות לחות בצדו התחתון של הפשתן, שהייתה עלולה ליצור עובש בטרם ההתייבשות. כמו-כן, הוא מגן מפני התחממות יתר.
מפזרים בצל קצוץ לקוביות על הפשתן ודוחפים אותו קלות אל תוך שכבת הפשתן. הערה: הבצל חשוב יותר בֶעלים בעלי טעם נייטרלי, ואפשר לוותר עליו, כשמשתמשים בעלי כרוב.
אפשר להוסיף תבלינים על-פי הטעם.
מַנּיחים לייבוש בשמש ליום אחד. אפשר להמשיך את הייבוש באוויר הפתוח במשך הלילה.

אלון