ודאי כבר שכנעו אותכם בנחיצותם של האופניים. הם לא מזהמים, עוזרים לשמור על כושר, טובים לטיולים בטבע ומתאימים במיוחד בעיר. המתנגדים ביניכם שיודעים לרכוב עשויים להיאחז בקש האחרון: “טוב, הכל נכון, אבל מה אם הם יתקלקלו? לא בא לי לנסוע לקצה השני של העיר בשביל לתקן אופניים".

אז זהו, שלא צריך, אם אתם גרים באיזור תל אביב. הכירו את מייק עוז, הידוע יותר כ"מייק בייק" (המקורי, כבר 25 שנה!). הייתה לו חנות לתיקוני אופניים בכרם התימנים במשך 12 שנה, עד שלפני שבעה חודשים בעל הבית החליט שהוא מעדיף לנצל את המקום למגורים, ואז, איך לומר בעדינות, שלח את מייק לדרכו. מייק, שצבר לקוחות רבים במהלך השנים, גילה תושייה והפך למתקן האופניים הנייד הראשון בישראל (אם ידוע לכם על מישהו אחר, רק תגידו). הוא נוסע ממקום למקום בעקבות הבקשות הטלפוניות, עוצר פה ושם בחנות לקנות גלגל, ומגיע ליעד המבוקש- הלא הוא ביתו של האדם האומלל שאינו יודע לתקן אופניים.

אל עץבעיר הגיע מייק כשלתמי נגנב גלגל. להפתעתי, גיליתי שמדובר בגבר בן 57, שרוכב ממקום למקום עם כל הציוד לתיקון (יחד עם האופניים עצמם- 25 קילוגרם). לא רבים הם האנשים בגיל הזה שהכושר שלהם טוב ידו בשביל זה, אבל במקרה של מייק, הקילומטרים קטנים עליו.

"יש לי קבוצת רוכבים של אופני הרים", הוא מספר. “היינו נפגשים פעם בשבועיים ורוכבים את חוצה ישראל, ואפילו סוטים מהשביל. כל פעם התחלנו מהנקודה שבה סיימנו בפעם הקודמת. לפעמים גם ישנּו בשטח".

סיפורים על טיולי אופניים לא חסרים לו- מירושלים לאילת עם זוג בירח דבש, במעלה החרמון עם הקבוצה, ואפילו בטיול ביוון ב - 84'. אם להוסיף לכך את העובדה שהוא מעולם לא הוציא רישיון נהיגה והאופניים הם כלי הרכב שלו, נקבל שבמהלך 30 שנה מייק נסע כ - 180,000 קילומטר.

זה לא מפתיע, בהתחשב בכך שהרומן שלו עם האופניים ותיקונם התחיל בגיל 14. אביו הביא הביתה אופניים ולא השתמש בהם, ומייק לקח אותם. עם הזמן, הוא למד גם לתקן אותם כשהתקלקלו. בהתחלה הוא נעזר במתקון האופניים השכונתי, אך עם הזמן למד לתקנם בעצמו.

במהלך שירותו הצבאי בגרעין נח"ל בערבה, הכיר מייק את האידיאולוגיה הסביבתית, שהתחברה היטב לעניין האופניים. “אני מעדיף דברים יד שנייה, אוהב את הטבע כמו שהוא, בלי מכוניות. אם הייתי ראש העיר לא הייתי נותן שייכנסו אליה מכוניות", הוא אומר. ואכן, לפני 15 שנה הוא היה פעיל ב"תל אביב בשביל האופניים". הוא מאמין שהעירייה רוצה לעודד רכיבה על אופניים, אך לא עושה מספיק בנדון. ולראייה, רחובות כמו אלנבי שאי אפשר לרכוב בהם, או כמו רוטשילד, שבו הסימון היטשטש ואנשים לא שמים אליו לב. את התקציב שהשקיעו בסימון שבילי אופניים בקריית שלום עדיף היה להשקיע בסימונם במרכז העיר, הוא רוטן. בנוסף, אין מספיק אכיפה. לאנשים רבים לא אכפת מהסימונים ואין שוטרים שיפתרו את הבעיה.

עם זאת, הוא כן מאמין שאנשים רבים עוברים לאופניים ואופניים חשמליים. למעשה, יש כאלה שאף חומדים במיוחד אופניים. את מייק זה לא מרגש. בעודו רוכב על אופניים (יש לו כמה), ראה מייק אדם רוכב על האופניים שנגנבו לו כמה ימים קודם לכן. הוא עקב אחרי הגנב, ומשהלה נכנס לסופרמרקט, לקח מייק את האופניים ונסע, משאיר את חברו לתצפת על הגנב המעוצבן שנשאר בלי כלי רכב. שנאמר: גונב מגנב פטור.

שנים רבות כל כך של רכיבה על אופניים ותיקונם מעלים כמה שאלות. “לא נמאס לך?” אני תוהה. “לא, אני נהנה מהעבודה". כשהוא לא עובד, הוא אוהב ללכת לים.

שאלה מתבקשת נוספת היא אילו טיפוסים פגש. “עמךָ", הוא עונה. “אצל רובם האופניים הם לפנאי או לספורט, או ככלי תחבורה, ליהנות מהטבע. בגיל 50-60 אנשים שלא רכבו עד אז מתחילים לרכב".

“אין כמו אופניים", הוא מסכם. “הכי מתאים לעיר, לקניות, כתחליף רכב לא מזהם כדי לשמור על כדור הארץ". ובל נשכח את הכושר: “אלה שרוכבים על אופניים הם המאריכים חיים", אמרה לו לקוחה קבועה אחת, מישהי בשם שלי יחימוביץ'.

תגובות

אין כמו אופניים!

-- שרית, 24/10/10

הכל טוב ויפה אך אם רצית גם להועיל למייק ולפרנסתו הדלה - מדוע אינך כותב כיצד ניתן ליצור עמו קשר?

-- שמעון רוזנברג, 28/09/12

צודק ~~~
ציינתי זאת במקום האחר באתר, שבו כתבתי על מייק:
http://citytree.net/branches/posts/1770
והנה זה גם כאן: 0505-996120.

-- אלון אלירן, 29/09/12