חַבּוּשׁ מְהֻנְגָּס - עכשיו עונת החַבּושים. פרי מוזר משהו, שרק זנים מסוימים שלו אכילים במצבם הגולמי. השאר נותרים בוסריים גם לאחר עמידה ממושכת, וּבד"כ משמשים בבישול לַהֲכנת לפתנים וריבות. כשנגסתי בחבּוש גולמי, חשתי את הבוסריות והִנּחתי אותו בצד, בשקית בד. כעבור כה ימים מצאתי, שהוא שינה את צבעו מצהוב לחום, וּמרקמו הפך רך ואף קמחי משהו, מזכיר סופגנייה. טעמו הִזכיר תפוח ואגס, ואכן הוא קְרוב משפחה שלהם. יש בחבּוש פֶּקְטִין, המצוי אף בתפוחים, והוא המאפשר הכנת ריבות ללא סוכר הודות לִתכונת הקרישה שלו. תכונה זוֹ היא שאפשרה לו, כנראה, להבשיל בעקבות הנגיסה מבלי להרקיב.

כדי לשחזר תופעה זוֹ בחבּושים נוספים מבלי לנגוס בהם, חרצתי בהם חריצים לא עמוקים והִנּחתי בשקית בד לכמה ימים. במקביל, כדי למנוע עובש וּלעודד תסיסה נכונה, השרינו את הפירות לאחר חריצתם בתשלובת מיקרואורגניזמים מועילים, EM. התוצאה הייתה מפתיעה ושונה מאוד מהמתואר לעֵיל: הפרי נשאר צהוב וקשה מבחוץ, וּמבִפנים התרכך רק מעט. התוצאה מזכירה תפוח מיובש. נותר רק להתלבט תוך-כדי הפעמות מהתגלית, מה מהשניים טעים יותר...

נסו ואולי תיהָנו.