| נושאים בענף |
27/10/10
פוסט על הפסטו
שמנו בבלנדר שמן זית והוספנו בזיליקום ושום. ערבוב ואז צנוברים, אגוזי מלך, שמרי בירה ומיץ לימון. ואז עוד ערבוב ועוד בזליקום ושמן זית. וכך שוב ושוב עד שלא נשאר מקום בבלנדר. יצא המון פסטו נפלא. את הריח אי אפשר בכלל לתאר וכל השפע הזה גרם לי לחשוב על משהו שקראתי לא מזמן.
זאת היתה כתבה על מישהו שהחליט לבדוק כמה עולה באמת לגדל ירקות אורגניים בחצר הבית. לאחר ניסוי ממושך הוא הוציא ספר בשם: The 50 dollar tomato. המסקנה של הספר היא שקניית תוצרת אורגנית מחקלאי מקומי משתלמת יותר מגידול עצמי של ירקות וחד שנתיים למיניהם. לעומת זאת עץ מקומי שאינו דורש יותר מידי השקיה מחזיר את העלות שלו תוך עונה אחת ומשם החגיגה מתחילה.
אני חושב שהוא צודק אבל רק חלקית. למעשה רוב העלויות בגידול עגבניות בקני מידה קטן יהיו הקומפוסט תוסף הסידן והמים, בקיצור דברים שהחקלאי משיג בזול יותר. בחורף העסק מתיקר עוד יותר בגלל המחיר של חממה. הקונפליקט כאן הוא שאת החומרים היקרים האילו אנחנו זורקים כל יום מבלי לשים לב. הדשנים והקומפוסט יכולים להיות פסולת מטבח, עלים מהגינה או למשל הפלט של שרותי הקומפוסט. המים יכולים להיות למשל אותם המים שנחסכו על הורדות המים לעומת שרותים קונבנציונלים או מים אפורים מהכביסה והמקלחת.
למעשה הטכנולוגיה הנכונה מונעת את האיבוד של המשאבים הללו. היא ממחזרת אותם ביעולות ובמקום, בלי שום דלק שנשרף על שינוע או אריזות פלסטיק. כך שאפשר שהמחיר של העגבניה ב50 דולר ירד לאפס.
ד"א, את הפסטו תיבלנו במלח ופלפל ויצא אום נום נום.
והנה מתכון ללזניה מעולה.
