חג התרחש במרכז רוזין ברמת אביב ג' באותו בוקר שישי. כשהעירייה מחליטה להפוך אשפה לַחֲגיגה, זה לא עניין של מה בכך, וּכשלימור בייגל מופקדת על האירוע, אין פלא שהשמחה רבה.

אמנם, המוני התושבים של השכונה הצפונית לא שינו ממנהגי בוקר שישי שלהם, למעט כמה משוגעים לדבר וכמה מתעניינים, אך הילדים מילאו את המקום והשתתפו בחדווה רבה בסדנאות של מחדוש חולצות, קוסמטיקה טבעית וקומפוסט. ניתן להניח, ששיתוף רב יותר של הקהילה בִיצירת האירוע היה מביא לִמעורבות רבה יותר של קְהל המבוגרים, שכן יש גרעין של פעילים בנושא בשכונה.

בכל-זאת, לראות קבוצה של ילדים מקשיבה לשיחה על קסם הקומפוסט ואת הילדים מסניפים קומפוסט מתוך כפות ידינו הייתה חוויה מרוממת.

כלי הנגינה מחומרי פסולת הוסיפו לשמחה ואף הורידו גשם ראשון, שהביא את השמחה לשיא... ואת האירוע לִידי פירוק מוקדם רק מעט מהמתוכנן.

מלבד הסדנאות והדוכן שלנו היה שם אשר מימוֹן עם החיידקים שלו וכן דוכן של מינֵי קומפוסטרים משוכללים וּמשוכללים יותר, וּבִכלל זה כאלה עם מגירות, שבהם התולעים האדומות מסיימות את פעולתן בִמגירה ועולות לָזוֹ שמעליה, תוך שהן משאירות מאחוריהן את ההומוס הנכסף.

אנחנו הִשארנו מאחורינו קצת יותר מודעות, וּנקווה, שתוביל לִפעולה.

אלון