| נושאים בענף |
12/01/11
מעברים (של דירה ומצבי רוח)
עכשיו אני יושבת בדירה החדשה ליד השולחן הממוחדש הישן, בצדי האחד המטפח המחובר לסלון, ובצדי השני קיר שלם שכולו חלונות לגגות תל אביב.
בין ההודעה הדרמטית בחנוכה ליום רביעי שעבר, בו סיימנו סופית את כל ההעברות, הספקתי לזגזג בין חמשת מצבי האבל הידועים (הכחשה, כעס, מיקוח, דיכאון וקבלה) ולא קשה לנחש באיזה שלב אני עכשיו.
אני חושבת שמה שהפריע לי במיוחד הוא שהרגשתי שרק אני עוברת את השלבים האלה. "להילחם זה לא אקולוגי", אמרו לי, ורציתי לצרוח: איך אתם יכולים לוותר על דירה נפלאה כזו, שנלקחת בלי שום סיבה מוצדקת, אפילו בלי לנסות להתנגד?!
אבי העורך דין הסכים להתגייס, הייתי כול-כולי מוכנה למאבק, והוא לא הגיע. "מלחמה גוזלת מאתנו אנרגיות. זרמי עם השינוי", אמרו. ואולי צדקו. מי יודע אם היינו מצליחים לנצח במאבק. מי יודע אם זה לא היה גוזל מאתנו זמן ואנרגיות חיוניות.
לא בכדי מדובר בחמישה שלבים. היה עלי לעבור את כולם + אין ספור עידודים והבטחות מצד תמי, בכדי להגיע לשלב הקבלה. בהחלט עזרה העובדה שהגזרה נתגלתה כנוראית פחות ממה שנדמה בתחילה (בפרט לי). למשל, הבית הפתוח ביום שישי, שכה דאגתי לו, נותר בעינו; הסיורים ימשיכו במתכונת אחרת; החתולה לאבלאב באה איתנו; הגינה זוכה במערכת השקייה כך שהצמחיה תמשיך לגדול; ועוד מיני דברים שמעט הרגיעו את רוחי.
אז בסוף נכנעתי. העברתי דברים עם כולם, עליתי, ירדתי, ושוב עליתי, ושוב ירדתי, שייפתי, צבעתי, סחבתי, ניקיתי, פיניתי, נפרדתי. ישבתי בפתח הבית וצבעתי, מקבלת בחיוך אנשים אחרונים שנכנסו בדלת הכחולה, למרות שהיה רק אמצע השבוע. הדלת נדפקה קצת ממש ביום שעזבנו, וגם המחירון פרח לו מהדסקטופ, כאילו גם החפצים ידעו מה הולך לקרות. על בעלי החיים אין צורך לדבר- שתי החתולות התחילו לבקש אוכל בלי הפסקה, ופרנצ'סקה בכלל נכנס להיסטריה מוחלטת. והאנשים? הלחץ עשה את שלו, ואני בהחלט שמחה שהוא נגמר. ועכשיו, בשקט שאחרי הסערה, כל שאני יכולה להגיד הוא שהאנשים נשארו איתנו, ובסופו של דבר, זה מה שחשוב.
תגובות
כתבת מקסים!
גם הדירה החדשה מקסימה ואני חייב להגיד כמי שיש לו עוד כברת דרך ארוכה לעשות לעבר חיים מקיימים, ותהיות איך לעשות זאת באופן פשוט והגיוני- כגון איך לנצל מים אפורים בבית שהוא לא שלי ואין לי אפשרות הגיונית לטפל בצנרת שלו. היות הדירה החדשה דירה תל אביבית רגילה עם פתרונות פשוטים המנצלים את מה שיש, הופך זאת לפחות עבורי לנגיש יותר. במקום להגיד "נו טוב" להם יש מרכז אקולוגיה אז יכולים להרשות מערכת מים אפורים, פשוט לקחת את רעיון הכיור שנשפך לדלי ולהשתמש במים אלו להוריד את מי השירותים...פשוט, כבר משהו השתפר.
אני מזדהה עם הכעס ומחזק את האפשרות לראות את המעבר כחיובי.כל סוף הוא התחלה חדשה.
תודה על המפגש היום ושבת שלום