עוגת הגבינה שלי נראית כל פעם קצת אחרת, וכרגיל אין לי שום מתכון מסודר בשבילה. אבל יש עיקרון והוא פשוט מאוד.

לוקחים סוג של אגוזים אהובים ומשרים לכמה שעות, נפתרים ממי ההשרייה וטוחנים במעבד מזון עם פרי יבש אהוב, גם הוא מושרה. שילוב של תאנים ופקאן למשל יעבוד מצוין. בכל מקרה מתקבל כמו בצק, דחוס ויציב למדי. מועכים אותו לתחתית פאי או "רינג". אם שאלתם את עצמכם מה זה, זו הקלתית שלנו.

בשלב השני בוחרים פרי טרי אהוב ועונתי ומחברים אותו ביחסים משתנים לקשיו מושרה או שקדים קלופים מושרים, תמרים, ואפשר גם חמאת קוקוס לייצוב. כאן ממשיך המשחק, וניתן ליצור שילובים שונים. לערבל למרקם אחיד או להשאיר חתיכות פרי שלמות בשביל מה? בשביל השכבות כמובן.

למשל: שכבה ראשונה חצי קשיו חצי בננות, מעל פרוסות בננות, ומעל שכבת קשיו-שוקולד-בנננות. למעלה למעלה מפזרים דברים לקישוט, וזו ההזדמנות להוסיף עוד תבלין כמו קינמון או אגוז מוסקט.

את כל הכבודה הזו מכניסים לפריזר. אחרי כחצי שעה מוציאים לפריסה (אחרת הכל קופא מאוד ואי אפשר לפרוס). מחזירים לפריזר, או לא.

ב"אכול אם אתה יכול" האחרון שיחקנו עם בננות קשיו ושוקולד, והוספנו גם סלק ליצירת שיכבה וורודה.

האורחים התמוגגו. אבל ממש. רב העוגה לא חזרה לפריזר....