08/03/11

העץ כגוף ידע

הקמתי את עץבעיר כדי לשתף בידע. אולי זה היה הגיל, גיל שבו נשים עושות ילדים ורווקים מושבעים מתחתנים. משהו בפנים עולה על גדותיו, ורוצה להיות מוגש למישהו אחר, התגבשות של תחושת מלאות ורצון להתחיל להעביר הלאה. בקיצור, צורך שאי אפשר לעמוד בפניו להתחלק. אז יש נשים שעושות ילדים, אני עשיתי עץבעיר.

במקביל לרצון להשתתף, היה גם רצון עז להמשיך וללמוד, לענות על שאלות שעלו ב"שנות מנהטן" שלי, והלכו והתגבשו בקורס הפרמקלצ'ר שעשיתי אצל טליה שניידר. כל שיעור פתח רצף של שאלות חדשות, דברים שמאוד רציתי לברר לעומק. כתבתי לי במחברת שלי קצוות של חוטים שטליה זרקה לנו. עץבעיר הוא בשבילי תירוץ מושלם לתפוש את הקצוות ולעקוב אחרי החוטים עד שאני מגיעה לבנאדם שבקצה השני. העץ הוא ההזדמנות שלי למצוא תשובות אפשריות לשאלות כמו: מה עושים עם הסירפדים שבגינה? מה במקום אקונומיקה? איך עובדים החיידקים? איך לגדל בעצמי את עשב השעורה שלי?

האנשים שבקצות החוטים נתנו תשובות בשפע ומדי פעם נתנו גם את עצמם, הצטרפו למלאכת השיתוף והחלו לכתוב באתר, באו ללמד בסדנאות ובקורסים שהתחלנו להציע. כך גם נוצר לו הצוות של העץ, מאנשים שבאו לשאול שאלות, לעקוב אחרי קצוות של חוטים, ולשתף בתשובות אפשריות, ובעיקר בחוויה של הגילוי של חיים אחרים בעיר. יחד אנו ממשיכים את הלמידה ואת השיתוף – תמיד במקביל. אנחנו לא מחכים עד שנהייה “מומחים” במשהו כדי לשתף בו, כי בלימוד שלנו אנחנו תמיד מדגישים את החלק של האחריות האישית, לשאול שאלות ולמצוא מה נכון לכל אחד באמת.

ובכל זאת יש לנו גם הר של פיסות ידע, עצות פרקטיות, רעיונות, שהולך וגובה ככל שנוקפות השנים וככל שקהילת העץ מתרחבת. יחד אנחנו מחזיקים גוף של ידע, נשענים זה על זה להשלמות. כל אחד מתמחה עוד ועוד בתחומים שלו בלי לאבד את הקשר עם שאר התחומים, הכל קשור. אלון הפך להיות לקט עירוני ומדריך לגינות קהילתיות, ואייל פעיל גם הוא בגינות, עם התמחות בקומפוסט ובגינון גרילה, אני ממשיכה ומתמחה במיטפח, ויש את אשר עם החיידקים, וחנן עם האנרגיות המתחדשות והניידות הידידותית, סער עם הכלכלה האקולוגית ועוד ועוד חברים, שתמיד ניתן לפנות אליהם כשהידע שלנו ניגמר ומתחיל שלהם.

עץבעיר היום הוא גוף של ידע שניתן לפנות אליו ולבקש חלקים ממנו לפי הצורך. בקורס הפרמקלצ'ר אנחנו מנסים לרכז כמה שיותר קצוות של חוטים ולחבר את משתתפי הקורס לאנשים שמחזיקים את הקצה השני, כדי לייצר המשך רישות ולימוד משותף שהולך ומתרחב. רשת סבוכה של חוטים היא לא בלאגן, היא ביטחון.