מה יותר זול, פשוט ורב-ערך לתת במתנה, אם לא זרעים? כמו לתת גינה במתנה.

יש כמה צמחים עיקריים, המניבים זרעים בשפע, שהם בעלי אחוזי נביטה גבוהים ואיכות מובטחת.

בסתיו זה בעיקר כובע הנזיר, שבימים אלה אפשר לֶאֱסוף את זרעיו, וּבאביב, טָגֶטֶס וריחן, שאותם טוב לזרוע בעונה הנוכחית, ואותם אנו מעניקים בימים אלה במתנה לַחֲברים חדשים של העץ.

למרות שאכילת פרחים נהייתה מקובלת, אפילו אני טרם ניסיתי לאכול פרחי טָגֶטֶס - הִגּיע הזמן לנסות ~ כאן, למשל, מצאתי, שהוא משמש כתבלין. בנוסף וּמלבד יופיים וקלות גידולם התועלת העיקרית בהם היא הרחקת תולעים מַזּיקות מסוג נמטודה וכן פטריות וחיידקים מַזּיקים. חשוב בִמיוחד להגן על יַרְקות שורש, וּבקיץ זוֹ בעיקר הבטטה. טָגֶטֶס זקוק לשמש רבה, וניתן לזרוע אותו בִצפיפות. בסתיו, כשהפרחים מתים וּמתייבשים, מוצאים את הזרעים בִבְסיס הפרח - המוני זרעים דמויי חצים. קיים טָגֶטֶס כתום-אדום וטָגֶטֶס צהוב. לרוב מספיקים חלק מהזרעים - הן של הטָגֶטֶס והן של הריחן - בטרם אוספים אותם ונובטים בשטח באביב הבא וְלִפעמים כבר בסוף אותו קיץ. כתבנו על טגטס גם בַשנה שעברה.

הריחן , הלא הוא הבזיליקום, המקובל במטבח האיטלקי וּמככּב ברוטב הפסטו בגרסתו המקורית, יש לו זנים רבים, והנפוץ שבהם הוא בעל עלים גדולים ורכים יחסית וטעם מתקתק-מריר. קיים גם ריחן לימוני/ ריחן אניסי בעלי עלים קטנים, צרים וּמאורכים יותר וצבע בהיר מעט יותר וכן ריחן סגול, "תימני", שהתימנים משתמשים בו להבדלה וּמכנים אותו "בְּשָׂמִים". הריחן, כִשמו כן הוא, ריחו נישא למרחוק. כשם שהריחן והעגבנייה מסתדרים היטב על הצלחת, כך גם באדמה הם אוהבים לגדול זה לצד זה. לאורך הקיץ מומלץ לקטום את התפרחות, כדי שהצמח ישקיע את מרב המשאבּים בֶעלים. רק בסתיו נֶאֱסוף את התפרחות היבשות, שהזרעים הזעירים בתוכן.