הִבטחתי (בתחתית הֶעלה ההוא), והנה אני מקיים - שיר, שנכתב בהמתנה לאוטובוס, כשאוטובוסים אחרים נעצרים וחולפים על-פניי בתחנה:

דברים שלא התבוננתי בהם מזמן:
דלת אחורית של אוטובוס בִפתיחתהּ
כמו זרוע מנוונת בעלת חיים מדומים משלהּ
איש אינו יורד
זנוחה, מאוכזבת
ניטחת קלות אל דופן האוטובוס
וּמנתרת מעט בַחֲזרה, לא מופתעת
ונותרת פתוחה
בַעֲדה הנוסעים שעלו מופיעים
מתיישבים כאומרים
לא, אנחנו בִפנים נשארים
וּמבִפנים, מבעד לדלת הסגורה
שמיים של בין הערביים
מעל עננים נמוכים
שמעל צמרות נמוכות
תחתיהם שני קרוואנים
וּלמטה למטה עשבים ירוקים
וּבחלון משמאל
מרים את הראש
ורואה בית
מוריד וּמרים -
אותו בית
אלה החיים
ועץ מימין ועץ משמאל
שיפור גדול

ועוד שיר

מכוניות, יצירות, יצורים
יַצּיבים, גם אם נראים
לרגע כנוטים, אינם מתמוטטים
כמו מחליקים, כה מדויקים
מישהו תכנן אותם
לא מקרה הוא
נס דווקא כן
אחיזתן הקפיצית
לִכאורה רק קשיחה
בִגמישות אינסופית
מסתגלות לסביבה
את צורת פני השטח מיד מאמצות
כמעט מתחככות בקירות, אך פורצות
ולנו תמיד נותרות עריצות