25/06/11

תחבורה חברותית

זמן ניידות ידידותית מביא אותי לחשוב על כוחהּ של הרגל וגם על כוחהּ של הלשון העברית: שורש בן שלוש מחבר בין מלים בעלות משמעויות שונות. שונות אך קשורות. פתאום שמנו לב לקשר בין תחבורה לחברה. פשוט גלגלנו את המלים האלה הרבה לכבוד זמן ניידות ידידותית.

לִכאורה, מובן מאליו: תחבורה מחברת בין אנשים, היא מאפשרת להם להיפגש. כן, בִקצה הדרך. וּמה קורה בדרך?עד כמה התחבורה שלנו חברותית?חברתית? כשנקודת המוצא וּנקודת העד ידועות, מה שביניהן מלא בהזדמנויות למפגשים אקראיים, וּמהו טעם החיים, אם לא ההפתעות?

על "שוטטות כאנטי-תיזה לתרבות הצריכה" הִמליצה כבר ארנה קזין, וַאֲני הִמלצתי עליה... נסיעה באוטובוס, למשל, אפשר לראות כַחֲוויה אנושית חברתית ואנתרופולוגית - זמן לקרוא, לכרסם תפוח וּלהקשיב למוזיקה, להביט בנוף שבחוץ וּבָזה האנושי שבפנים ואף לצלם, לסמוך על הנהג ולחלום. בִרכיבה על אופָניים וַהֲליכה ברגל יש עוד פחות מחיצות בינינו לבין האנשים שסביבנו.

גם בלעז, מלים דומות מחברות בין משמעויות קרובות, אבל ביותר אותיות, בד"כ... transportation וּ-transition, למשל. המעבר הוא לאו-דווקא במרחב הממשי, אלא ממצב למצב, משינוי הרגלים ברמה האישית ועד לשינוי ברמת הקהילה והחברה, שאז אפשר לדבר על מעבר מהעולם של היום לעולם של מחר.

בדרך הרוחנית חשובה הדרך, בדרך-כלל, יותר מאשר ההגעה. בשינוי הרגלים הדבר דומה: לעולם איננוּ מַגּיעים אל השלמות ולכן גם לא לסוף הדרך. אף-פעם איננוּ מאבדים את קסם הגילוי של הצעד הבא.

אלון