תגובות

היי אלון. לטעמי הניקוד בסדר גמור, אך הפיסוק.. ובכן, שימוש כה מופרז בפיסוק לא ראיתי מימיי, וודאי לא בספרות יפה שעוברת עריכה לשונית. אשמח אם תחשוב על עניין הפסיקים מחדש, זה מאוד יקל על הקריאה

אהה, מצאתי אותך...
כללי הפיסוק בעברית מבטאים את מבנה המשפט, ולא הִמצאתי כללים לעצמי.
במקרים מסוימים בלבד יש גמישות לשם בהירות, כגון במקרה של מלה אחת, המהווה משפט או חלק של משפט, לדוגמה:
כל אדם ההולך, מתקדם (ולא: כל אדם, ההולך, מתקדם.).
בימינו, אולי בהשפעת האנגלית, התפשט שימוש בפיסוק אינטואיטיבי, חסר-קשר לכללים. אני מתרשם, שזה מתלווה, לעתים קרובות, לחוסר-מודעות בִבניית המשפט.
בסִפרות "יפה", היוצאת לאור בימינו, ייתכנו שיקולי עריכה, שלאו-דווקא נאמנים לכללים. אני מַצּיע ללמוד מספרים מוקדמים מעט יותר, לא מוקדמים מדי, אלא כאלה, שמדברים בלשון של ימינו, פחות-או-יותר.
תודה על תשומַת-הלב לפרטים ~

לא כל האדם ההולך מתקדם: "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד" (תהלים א')

דרש רבי שמעון בן פזי לומר לך שאם הלך סופו לעמוד, ואם עמד סופו לישב... (שם שם ב)

:)

מאלף,
תודה

אלון, אם יום אחד תהיה מהדורת רדיו אקולוגית, אתה צריך להיות המגיש.

תודה, זוֹ תגובה משמחת.
אני חובב רדיו מושבע.
למעשה, יש תוכניות אקולוגיות ברדיו אקו 99, ברדיו "כל השלום", http://www.allforpeace.org, וּברדיו "מהות החיים", http://www.eol.co.il.
יש מקום לעוד, וּבעיקר לשילוב בין אקולוגיה לִתחומים נוספים, כגון לשון, שירה, מוזיקה, מדע, טכנולוגיה, פילוסופיה ועוד וָעוד.
אשמח להיווצרות הזדמנות לכך בבוא העת ואולי אף אֶעֱזור להּ להיווצר <~;

אלון,

הניקוד אכן מוסיף ולעניין, אולם הפיסוק - בעייתי ביותר. ופשוט שגוי לעתים. אם אתה מקפיד, אז עד הסוף - ודא שמה שאתה כותב יעבור הגהה.

יישר כח!

גלי, תודה על התגובה. את מוזמנת לשלוח אליי דוגמה לדואל
alon@citytree.net כדי לקבל תחושה, על מה את מדברת.
אני מניח, שזה לא המקרה שלך, אך מרוב שהתרגלנו לשיבושים, הנכון נראֶה לנו שגוי.
בכל-אופן, אין מי שיגיה את מה שאני כותב (אלא אם את מתנדבת לכך...)
וּבִכלל, אם יש לי שגיאה עקרונית, אני מעדיף להבין זאת וּלתקן להבא ולא להסתמך באופן קבוע על אדם אחר.

טוב, נפל לי האפרסמון, ונזכרתי, מנין נובע ההבדל בגישות בינינו. אני מצטט מתוך אתר "השפה העברית": "חוקי הפיסוק המקובלים בעברית עברו שינויים עם השנים. בעבר היתה נהוגה בארץ שיטת הפיסוק הגרמנית, המתאפיינת בכך שהפסיק תוחם משפטים משועבדים (פסוקיות). בשנת 1994 שינתה האקדמיה ללשון את כללי הפיסוק וקבעה את הפיסוק האנגלי כבסיס לפיסוק בעברית. על פי חוקי הפיסוק האנגלי, הפסיק משמש לציון הפסקה בשטף הדיבור."
אז אכן נשארתי נאמן לכללים הגרמניים, הן בשל היות הגרמנית "שפת הסבתא" שלי, הן מכיוון שלמדתי דקדוק לפני 1994, ויותר מכך, מכיוון שכללים אלה מבהירים את מבנה המשפט, בעוד ש"הפסקות בשטף הדיבור" הן סובייקטיביות, ויש בהן להסביר תופעות מתמיהות, שאני נתקל בהן, בעיקר פסיק אחרי נושא המשפט: "תל-אביב, היא עיר אקולוגית".
איך אפשר ללמד כלל שכזה? באנגלית יש תרבות ארוכת שנים, והכלל הזה נבע מתוך אופי השפה. אגב, גם באנגלית אני נתקל בחילוקי דעות במקרים מסוימים, אך שוליים יחסית.
ואם הגישה היא, שאין צורך ללמד, וכל כותב ינהג כישר בעיניו, בוודאי אין להאשים אותי, שאני שוגה.
זאת וָעוד: בוויקיפדיה מצאתי: "ראוי לשים לב כי הפרדת פסוקיות בהתאם לפיסוק הגרמני אינה סותרת את ההנחיות החדשות של האקדמיה ללשון, אולם היא סותרת את רוחן‏‏ ואת ההנחיה "...שלא להרבות בפסיקים יתר על המידה". בסופו של דבר, הבחירה האם להפריד משפט משועבד (בפסיק או בזוג פסיקים) תלויה "בסגנונו של הכותב"‏‏ וברצונו להדגיש חלקים מסוימים בתוך המשפט".
בכל-זאת, ברוח בית הלל, המעדיפין את השלום על-פני האמת, אבחן אפשרות למזג בין הגישות במקרים, שבהם זה עשוי להקל על הקוראת.

רק מפני שביקשת:
"אם יש באפשרותך, אנא בדוק, אם אפשר להוריד גופנים עם ניקוד"
צ"ל, לעניות דעתי:
"אם יש באפשרותך, אנא, בדוק אם אפשר להוריד גופנים עם ניקוד"

יישר כוחך על ההקפדה על ניקוד.

אני למדתי הרבה לפני 1994. אינני זוכר על-פה את כללי הפיסוק, כשם שלא אוכל לצטט במדוייק את כללי התעבורה. כותבים טובים, כמו נהגים טובים, פועלים לפי הכללים בלי לחשוב עליהם במודע. לגבי ניקוד - בילדותי, הרבה ספרי ילדים ונוער היו מנוקדים, והקוראים היו נחשפים לניקוד נכון. היום כבר לא מנקדים דבר חוץ מספרי ראשית קריאה, ואותם לא מנקדים נכון, כדי לא לבלבל את הילדים... לצערי, אני צופה שידיעת הניקוד תיעלם בדורות הבאים.

אכן, אני עושה את המעט שבִיכולתי כדי להשאיר את הניקוד בנוף...
אכן, כשמלמדים היטב, הדברים מוטמעים, כך שרוב הזמן אין צורך לחשוב עליהם, אך תמיד יהיו מצבים, שנתלבט בהם, ואז הידיעה תפתור זאת ללא צורך להטיל מטבע... כמו־כן, אפשר ליהָנות ממוזיקה ללא ידיעה, אך ההנאה מתעצמת בעקבות הבנה.
אשר לדוגמה, תודה על שטרחת לבדוק. "אם אפשר להוריד..." הוא משפט לוואי ולכן הופרד בִפסיק. אחרי "אנא" אין סיבה לִפסיק לפי הכללים הישנים. לפי הכללים החדשים יבטא הפסיק הפסקה בשטף הדיבור, ואז ייתכנו שתי האפשרויות אצל דוברים שונים: "אנא בדוק, אם..." או "אנא, בדוק אם...".

מנסיוני בעבודתי כעורך לשוני (בלי יומרה לשמש דוגמה או סמכות), סימני פיסוק לא פעם מסרבלים את המשפט, וכך מקשים על ההבנה. לכן אני תומך נלהב בכללים החדשים של האקדמיה. במשפט הדוגמה הייתי מוותר על הפסיק גם אחרי אנא וגם אחרי בדוק, כי הפנייה "אנא" וגם המשפט "אנא בדוק" קצרים מכדי שיצריכו פסיק. אבל בבחירה בין "אנא בדוק," ובין "אנא, בדוק..." לדעתי האפשרות הראשונה עדיפה, כי בכל אופן מדובר במשפט בפני עצמו.

אבי, תודה על תגובתך.
אני מוצא, שמניעת הסרבול משמשת תירוץ נפוץ מדי לדלדול השפות (גם אם מוצדק במקרים מסוימים, וּמבלי להידרש כרגע לדוגמה המסוימת שלך), ולכן אני משתדל לאזן בכיוון הֶהפוך, כלומר, לשמור על העושר ועל העומק.
מנקודת־מוצא זוֹ אפשר תמיד להקל במידה הרצויה, אך לדלות מתהומות־הנשייה רבדים שנזנחו –ֹ קשה.

נהינתי מקריאת המאמר והתגובות, איזה יופי - להחזיר את תשומת הלב לדיבור!
אם למישהו יש קישור זמין להורדת ניקוד, אשמח לקבל.

חנה, תודה על תגובתך המשמחת.

ניקוד במערכת־הפעלה WINDOWS:
אחרי הקלדת האות שבִרצונך לנקד
הפעלת CAPS LOCK
ואז
Shift יחד עם מקש מהשורה העליונה:
~!@#$%^&*)(_+|

תיהָני

אם כבר ניקוד, "שְׁאָר רוּחַ" היא הצורה התקנית. :)
תודה על המיילים. ואפרופו חינוך לשוני, זה מזכיר לי שלפני מספר שנים פתאום הופיע סֶגול במילה "מֶחלף" בכל השלטים בארץ. התברר כי האינטלקטואלים האחראים למהפך הלשוני הם אנשי מע"צ, שנשבעו שזה לא עלה מאומה למשלם המסים וכי פשוט נשאר להם צבע מעבודות אחרות... זה לא בדיוק מה שהיינו חושבים שאנשי מע"צ יעשו עם קצת עודף צבע, אבל זה היה מרענן. והנה, עכשיו כבר דורות של ישראלים עילגים מבטאים כהלכה לפחות את המילה הזאת.

אכן, טל"ח, ותודה על התיקון ועל האהדה.
ואכן הסֶגול על השלטים הוא כשלוש נקודות של אור ~~

שמירה על כללים שנזנחו עשויה להפריע להתפתחות החיונית של השפה, גם אם נוסטלגית או מוסיפה לתחושת עליונות בלשנית.
השפה העברית רחוקה מלהיות נוחה לכתיבה, קריאה או תקשורת, ואם יש אפשרות לשפר דבר מה בשפה, כמו שימוש אינטואיטיבי בפסיקים על מנת לסמן פאוזה בקריאה, הרי זה מבורך.
בעיני, סימן אשר מקל על ניתוח המשפט אך מפריע בהעברת המסר, עליו להיכחד; סימן אשר מסייע בהבנת הכוונה, מבורך.