האנשים הללו שסביבכם, שכל כך הייתם רוצים שירגישו מה שאתם מרגישים - שאין זמן אחר, שהגיע הזמן, שגם הם האנשים להם חיכינו. לפעמים קצת קשה לנו לחבר את החברים הכי טובים שלנו, או את המשפחות שלנו, כי אולי הם שוב יסתכלו עלינו במבט המיואש הזה.

אני מקדישה לכם משהו, שכתבתי לפני שנה בשביל "מתדלקים במידע" של אהרֹן פורת, ידידי, ושיכתבתי לכבוד כנס מדברים פתרונות השני ולכבודכם, האמיצים שמוכנים לעמוד בעוד סיכון של מבט מיואש.

בעץבעיר הרבה פעמים שואלים אותנו בהתרסה: אז מה כן? שאלה שמקפלת בתוכה את הטענה שה"אקולוגים האלה" עסוקים בעיקר באיסורים וסגפנויות.

זה נכון שאני אומרת הרבה "תפסיקו כבר עם...”, אבל שימו לב, מה נשאר אחרי שמפסיקים (ללכת לספר, או לראות טלוויזיה או להיכנס לסופרמרקט)? זמן! וכסף! עם הזמן הזה והכסף הזה אנחנו מוכנים עכשיו ליצור שפע של כן!

אבל בואו נצעד רגע צעד אחורה... ההבטחה

מי גנב לנו את הזמן, מילא לנו אותו בעבודה שאיננה מספקת ונתן לנו פיצויים בצורת קניות?

אותו "מישהו" שמבזבז לנו את הנפט ומביא את כל המערכת לסף קריסה!

איך השתכנענו לשחק במשחק הזה? אה-הה! בעדינות ובעורמה, בעזרת הרבה אנשי שיווק ופרסום... אמרו לנו שיהיה לנו נוח וכיף. הבטיחו לנו שמכונות יחסכו לנו זמן. אמרו לנו שטוב זה יותר, ויותר זה טוב, מכרו לנו "חופש" ו"שחרור", סיפרו לנו שהעושר שלנו יטפטף גם לעניים, שהקניות שלנו מצילות את העולם.

פתאום התעוררנו, הנפט נגמר ואפילו לא קיבלנו מה שהבטיחו לנו!

ומה באמת אנחנו מבקשים?

האם באמת אנחנו כל כך שונים זו מזה? האם באמת יש אנשים שחולמים על ג'יפים ומשחות שיניים?

תעצמו עיניים ותדמיינו את העולם המושלם. תתרכזו עוד קצת...

את ההמשך אתם מוזמנים לקרוא כאן וליהנות מהדרך.

תמי