ולא רק שאלנו, גם נשאלנו. שאלה מעניינת הייתה, בָמֶה מתבטאת ההסתמכות על תורותיהם של השניים בפעילות השוטפת שלנו. אנו נדרשים למשנתם של דיימונד והררי כדי להראות מנין באנו. כפי שהִסביר הררי, אנשים פועלים מתוך התמונה, שהם מכירים (בין אם בהמשכיות וּבין אם בהתכחשות). אנו מתרשמים, שאנשים מכירים בפירוט רב יחסית את הֶעבר הקרוב, אך לגבי הֶעבר הרחוק יש להם מושג עמום ולאו-דווקא מדויק. כך יוצא, שאנשים יודעים, לאן הִגּענו, אך לא איך ומדוע. ידיעה זו חשובה כדי לאפשר חשיבה רדיקאלית, כלומר, כזוֹ החוזרת אל שורש העניין ובודקת, איפה סטינו מהדרך הרצויה. כמו-כן, בעוד שלא ניתן לחזור אל הֶעבר, ניתן בהחלט לשאוב מתוכו השראה ורעיונות ולשלב אותם בעתיד חדש, שאנו יוצרים.

לדוגמה, אם אנו מחפשות אלטרנטיבה לחקלאות המתועשת, האלטרנטיבה המוכרת היא החקלאות המסורתית, שנחשבת ידידותית יותר לסביבה, אך חשוב להבין, שכבר במעבר מליקוט לחקלאות באשר היא טמון השורש של שינוי ההתייחסות לטבע. כך גם לגבי העתיד, שהוא מוכר עוד פחות, ורוב האנשים חיים מתוך הנחה, שמה שהיה הוא שיהיה. בעת וּבעונה אחת, מקובלת ההנחה, שהשינויים, בעיקר בהשפעת הטכנולוגיה, מואצים יותר ויותר, ודווקא משום הקושי לחזות אותם, אנו מוותרים גם על האפשרות לכוון אותם. הררי נותן לפחות הבנה מסוימת של המניעים לשינויים, שעוברת האנושות ואפשרות לעבור אותם ולעצב אותם באופן מודע יותר וּללא חשש להביא בחשבון את האפשרויות מרחיקות הלכת ביותר.

בעוד שהררי משרטט התפתחות בלתי-פוסקת של האנושות לעבר מחוזות בלתי-נודעים, פרי מוחנו הקודח, דיימונד נותר אופטימי בדבר יכולתנו להפוך את ייצור המזון לבר-קיימא והתפעל מההסברים שקיבל מאתנו על רכיבי ארוחת-הצהריים. כאן המקום להודות לליאת טאוב וּלכל שאר העושות במלאכה על הארוחה הנפלאה על טהרת הרכיבים המקומיים.

האינטימיות של ארוחת הצהריים עם החברים של העץ אפשרה שאלות, כגון הגורמים לבחירה בתחומי המחקר והקשר בין העיסוק המדעי לִשאר חלקי האישיות. הררי סיפר, כי תוצְאות מחקריו אינן הגורם המשמעותי ביותר המשפיע על חייו. שני החוקרים סיפרו, כי עברו מעיסוק בתחומים צרים לעיסוק בשאלות הגדולות. הררי הסביר, כי דרוש להיסטוריון אומץ כדי לעסוק בשאלות חובקות עולם, שכן באקדמיה יש ציפייה, שחוקר של תרבות מסוימת ישלוט לפחות בשפתה, והדבר אינו אפשרי, כשחוקרים את העולם כולו. דיימונד סיפר, כי לאיש אקדמיה דרוש אומץ כדי לכתוב ספר לקהל הרחב. זה נחשב בלתי-מקצועי, אך בעצם הטוענים כנגדו פשוט מקנאים...

מֵההתרשמות הבלתי-אמצעית, נראָה דיימונד במבט ראשון כבורגני אמריקני מהוגן, חביב וּמנומס, פשוט וַחֲסַר-גינונים, וסגנון הרצאתו אינו מרמז בתחילה על ייחדויות התוכן, אך בהאזנה מתגלים הומור דק וחכמה, הנשענים על ראייה רחבה וּמפוכחת ועל שנים רבות של התנסויות מגוונות, מחקר מעמיק וּמחויבות לשאלות, המתעורוות לא רק מהראש, אלא גם מהלב. דבריו של הררי, לעומת-זאת, מהממים באופן שבו הם חושפים תמונה רחבה וּמפתיעה, ועם זאת מאוזנים ע"י הרוחניות והצניעות, שהררי משדר.

תודה גדולה גם ללילך הרצברג, אשת קרן וולף, אשת לב העץ לשעבר -- איזה כיף לעשות שוב ביחד ~~~

אלון

תגובות

הקלטת הפאנל כאן:
https://www.youtube.com/watch?v=ytyHc...
תמונה:
https://www.flickr.com/photos/citytre...

-- אלון אלירן, 26/09/16