30/08/07

זום זום זום

לא זוכרת באיזה כיתה זה היה, יצאנו לטיול עם הצופים לאיפהשהו בפ"ת. אחד הילדים נעקץ באצבעו ע"י דבורה (אולי צרעה?) וכל כף ידו התחילה להתנפח נורא. הטיול הופסק מייד והילד העקוץ נלקח לבית חולים. לפני ההיתקלות הזו אף פעם לא פחדתי מדבורים למרות שכולם מסביב קבלו אותם במלמול מהיר של "מלח מים מלח מים". מאז, לא התחשק לי להתקרב אליהן יותר מדי אבל לפעמים הן באות לבקר על דעת עצמן...

כשהתחלתי לגדל צמחים במרפסת הבחנתי שמעבר לצמחייה ירוקה מתחיל להתקיים במרפסת מערך חיים שלם שהתפתח בד בבד עם צמיחת הגינה התלויה: חוץ מחיפושיות , זחלים, גמלי שלמה, צופיות ואף כנימות עלה, כדוריות, פרפרים ושממיות הגיעו גם מעופפים קטנים אחרים וביניהן הדבורים. בהתחלה נרתעתי אבל בגלל שהן התארחו על בסיס יומי התחלתי להכיר אותן מקרוב. יום אחד אחת מהן נכנסה הביתה ועפה לי ישר מעל האף. קצת נבהלתי וקראתי לראובן שבדיוק היה במטבח "אוי, דבורה!". "זה לא דבורה" הוא אמר בביטחון. "צרעה?" ניסיתי להישמע קצת פחות מבוהלת אבל הוא אמר בביטול: "זה זבוב". "זבוב? לא יכול להיות" טענתי, אבל ראובן למד ביולוגיה ומייד הסביר שזה זבוב רחף, סוג של זבוב ש"התחפש" לצרעה ואין מה להירתע. סבתא שלי תמיד אמרה שצריך למהר ולאכול קוביית סוכר אחרי שנבהלים אז תכף נרגעתי, נשמתי עמוק והלכתי ללקק לי קצת דבש דבורים מתוק.

שתהיה שנה טובה ומתוקה!

והנה שני לינקים לתמונות של הזבוב הזה שמוכיחים שראובן תמיד צודק...

http://www.kramery.com/forum/forum_posts.asp?TID=2104

http://ofir.uhm.nu/viewImg.php?albumId=190&imageId==5733