| נושאים בענף |
06/12/07
חקלאות וגרביים ישנות
את הניסיון החקלאי שלי רכשתי כבר בגיל צעיר בעבודות רס"ר גינתיות שסבתא רחל הייתה מטילה עלינו, הנכדים – בעיקר בתקופה שלפני החגים או בשבתות היפות של חודשי החורף כשסרפדים ושאר עשבים ירוקים היו צצים ועולים בחדווה בחצר ביתה. לא יודעת, יכול להיות שבסתר לבה התגעגעה למדבר כי היא תמיד העדיפה שבין עצי הפרי שצומחים בחצר האחורית של הבית תשרור שממה. אפילו מרבצי דשא לא התחבבו עליה בכל שנות מגוריה כאן – ולמען האמת, גם עלי לא. התכנית הייתה ברורה וההוראות פשוטות יחסית; את העלים שנשרו מעצי הפרי יש לגרף, את גומות האדמה סביבם יש לשפר ולחזק ואת העשבים המיותרים יש לעקור מהשורש. כדי שידינו לא תיצרבנה מן הסרפדים, הכינה מבעוד מועד גרביים ישנות אותן הלבישה על כפות ידינו וחזרה על ההוראות: "מהשורש, מהשורש" ומדי פעם הייתה מוסיפה "חזק, לא לפחד מהעשבים". נדמה לי שאת המשפט האחרון הייתה מכוונת אלי...יום אחד נשלחתי לחצר הקדמית של הבית להמשך הניכוש. היו שם בין השאר עשבים ירוקים כהים, טיפה מחוספסים שלא הכרתי ולמרות שלא רצו להינתק בקלות מן האדמה, עשיתי כמיטב יכולתי לנקות את השטח. כשסבתא באה לתת לי מיץ תפוזים שסחטה לכבוד העובדת החרוצה, חשכו עיניה: מסתבר שעשיתי עבודה יסודית ועקרתי את כל עשבי תרד הבר שגדלו שם שנה אחר שנה, מהשורש...
