תגובות

קודם כל- כל הכבוד!
איזה כיף לקרוא על הרפתקאותיך האקולוגיות היום יומיות בעיר (:

מעבר למחמאות (שיש מקום להרבה מהן)-
רק רציתי להעיר על עניין הסלסלה- היא אומנם מאוד יפה ונוחה, אבל לזרוק אותה לקומפוסט ולשים אחת חדשה בכל פעם שהיא מעלה עובש זה די בזבזני, מכיוון שהיא מיוצרת בסין (סביר להניח)- ומחירה הזול להפליא עשוי לעמעם את העובדה שדרושה המון עבודה ואנרגיה אנושית על מנת לייצר סלסלה שכזו- סביר מאוד גם להניח שאותה עובדת או אותו עובד אינם מקבלים על עבודתם שכר ראוי, ורק להתחיל לחשוב על כמות האנרגיה הדרושה על מנת לייבא אותה לישראל ולשאר העולם...
בקיצור- כדאי לחשוב קצת בכל פעם שרואים סלסלה כזו בשניים עד עשרים שקלים בשוק.
עדיף להשתמש במיכל רב פעמי עם מכסה, ממתכת כלשהיא, לדעתי.
אפשר גם למצוא מיכלים מעוצבים מאוד יפה, או אפילו לעצב מיכל בעצמך, מאיזה מיכל ישן שמצאת איפושהוא (נראה שאת כשרונית ביותר במה שנוגע למציאת דברים וליצירתיות).
את גם יכולה כמובן לקנות סלסלות מייצור מקומי- רק שזה יוצא הרבה יותר יקר- או ללמוד להכין בעצמך מחומרים מקומיים- אני בטוחה שזה אף יעזור להבין כמה עבודה דרושה להכנת סלסלה יחידה (:

הערה ארוכה והארתית יצאה לי פה.

בכבוד רב, המון תקווה ואהבה-
מיכל ארוכת השיער.

כשהייתי בבית הספר היסודי לימדו אותנו פעם בשיעור מלאכה להכין סלסלות קש. זו שהכנתי יצאה קצת עקומה (כרגיל התעקשתי לעשות משהו מיוחד, לא לפי ההוראות הסטנדרטיות- בגלל זה אני גם ממש גרועה בבישול עד היום, חסרת יכולת לציית להוראות כלשונן), אבל גדולה מאוד ונחמדה מאוד. אכן, גבעולי הקש הקשים שמהם הכנו את הסלסלה היו חיוורים ולא מבריקים בכלל- והרטבנו אותם בכל פעם מחדש כדי שאפשר יהיה לכופף אותם. ההכנה נמשכה כמה שבועות, ובסופו של דבר, הסלסלות שהכנו נראו מאוד שונות מהסלסלות שקונים במחירים אפסיים בחנויות- כי הן לא היו מבריקות וצבועות, אלא בצבע קש טבעי.
אגב, אני מניחה שרוב הסלסלות שנראות כאילו הן עשויות מקש ונמכרות כיום (כמו זו שבתמונה, למשל, אם מותר לי לנחש) עשויות למעשה מחומרים סינטטיים, וגם, אני מניחה שלא נקלעו ביד בתנאי עבודה לא הוגנים, אלא הוכנו כהרף-עין במפעלים (שמזהמים את הסביבה, כמובן).