| נושאים בענף |
13/12/08
מה זו צרכנות רגועה?
לקנות מחברים - איכשהו נוצר עם הזמן מן מנהג שכזה להעדיף את כל מה שבא מרחוק ולצפות שמה שבא מקרוב יהיה בחינם או לפחות בזול. ריבה מהשכנה? שתיתן במתנה. ריבה מפריס בסופר? בטח שתעלה 30 שקלים ונשלם בלי לשאול שאלות. ממילא אין כבר את מי לשאול. בואו נחזור לעולם שבו אנו מכירים את מי שמייצר עבורנו את הריבה וגם את הפרוסה. נאפשר לו פרנסה טובה ותמיד יהיה לנו את מי לשאול שאלות. הריבה יצאה מתוקה מדי? תגידו לשכנה שתרגיע עם הסוכר. אז היא תגיד שבלי סוכר הריבה לא תישמר לאורך זמן. שיחה מעניינת!
לקנות מחברים של חברים - טוב לא את כולם אנחנו יכולים להכיר באופן אישי. בא אבי לוי ומביא לנו שמן זית מהחברים שלו במסחה. אני מכירה את אבי וסומכת עליו. אני יכולה לקבל ממנו ג'ריקן שלם של שמן זית ולחסוך בבקבוקים. כשאבי מספר לי שהכורמים מקבלים שכר הוגן עבור השמן, אני מאמינה. כי יש בינינו אמון. כמו זה שיש עם השכנה שעושה ריבה. לדברים יש טעם אחר כשברקע שלהם יש אמון.
לא לקחת יותר אריזות חדשות - יש מספיק ניילון בעולם! די! בואו נשתמש באריזות זכוכית ופלסטיק רב פעמיות. נמלא מחדש - נברך כל סוחר שמאפשר זאת. נאפשר לכם להגיע עם צנצנת ריקה ולמלאה מחדש בטחינה, או עם בקבוק שמן או יין ולמלאו בשמן זית ישר מהג'ריקן (יש ברז!)...
לחשוב לאן הדברים הולכים לאחר השימוש - כל מה שהולך לקומפוסט, הולך. מה שלא... כדאי שנשאל למה בכלל יוצר והאם אנו רוצים לתמוך בפס הייצור הזה. בואו נחזור לריבה. הריבה עצמה התעכלה בהצלחה, ואז נשארה לנו צנצנת שהשכנה בוודאי תשמח לקבל בחזרה. או שמן הזית של אבי, גם הוא מגיע בבקבוקי זכוכית שניתן למלא שוב ושוב עד אין-סוף. המרווה מגיעה בשקיקי יוטה יפים שבקלילות יתפרקו בערימת הקומפוסט, אם לא נבחר להמשיך ולהשתמש בהם.
פחות חומרי שיווק - ככל שהמוצר מגיע מרחוק יותר, מערכת השיווק שמעודדת אותנו לקנות אותו מורכבת מיותר חומר. חומר מבוזבז. השכנה לא זקוקה לפרסומות בטלוויזיה כדי להגיע אלינו וממילא לא יכולה להרשות לעצמה שלטי חוצות מזהמים באיילון. השכנה זקוקה לכלי שיווק פשוטים. מודעה בחדר המדרגות, רשימת תפוצה מהודקת כמו זו של עץבעיר, והנה מספר אנשים בשכונה יודעים שיש ריבה, ואם הם רק מוכנים כבר לעשות את השינוי הזה מהקול ההוא שאמר: "לקנות ריבה מפריז זה הכי הכי", לקול חדש ורענן שאומר משהו כמו: "לקנות ריבה מהשכנה זה ההכי הכי החדש", אז כולם ירוויחו. גם הסביבה. והדורות הבאים. אבל בעיקר אנחנו, כאן ועכשיו.
פחות לחץ - כשקונים מהשכנה נכנס לצרכנות אלמנט רגוע. אנושי. כשאנחנו יודעים מאיפה המוצר מגיע, אז יש לו פנים ויש לו משמעות מעבר לעצם מעשה הקנייה, והמשמעות היא אמיתית, חיוך של מישהו שאנחנו מכירים באמת, לא זה של דוגמנית משלטי חוצות או פרסומות רעשניות. משמעות של חברות ומגע יד אדם, של טעויות אנושיות, מתכון שיוצא כל פעם קצת אחרת.
יותר רוגע - אם נקנה ממקום של הכרות עם הצרכים האמיתיים שלנו ועם המקור ממנו מגיעים המוצרים שעונים על הצרכים שלנו בדיוק, יוסר מחיינו מתח עצום. המתח שברדיפה אחרי ה"עוד", של חוסר הידיעה, של ההנחות והמבצעים והדילים והדחיפות בתור לקופה, והקופאית העייפה שמציעה לנו חברות במועדון לקוחות ועוד איזה משהו בחצי מחיר, והידיעה העמומה שאי שם בסין מנוצלים ילדים, ושהפלסטיק החדש הזה שהגיע משם ייסע עכשיו לנגב ושם לא יתכלה לעולם. החיים על הקו רוויים במתח, מעגל הוא הרבה יותר מאוזן ומרגיע. המעגל שבו הזבל שלנו הוא מזון ומוצרים שסיימנו להשתמש בהם עוברים הלאה לשימוש חוזר. ושוב.
