| נושאים בענף |
18/01/09
אקולוגיה שכנית
כמעט שנה מאז שעברתי לכאן והנה מיסדתי קשר שכני דומה לזה שהיה לי בדירתי הקודמת, בשדרות נורדאו. שם הייתי מכבסת אצל השכן מלמעלה, מרקו, והוא בתורו "רכב" על הרשת האלחוטית שלי. בין לבין היה גם זורק לי את הארץ של סוף השבוע בדרכו במורד המדרגות. אחרי שסיים לקרוא בו כמובן.
אז בוקר שבת אחד הוזמנתי לארוחת בוקר אצל השכנים ממול. שתיתי תה וצפיתי בהם אוכלים ביצים וגבינות וכל מיני דברים מעניינים אחרים, לקראת סוף הארוחה המכונת כביסה אשר נמצאת במטבחם נכנסה לסחיטה ופתאום שמתי לב אליה וחשבתי שהגיע הזמן להפסיק עם מנהג המכבסה.
כל מה שהייתי צריכה להגיד זה: "יו! איזה כיף לכם שיש לכם מכונת כביסה" וההזמנה לא איחרה לבוא. מאז אני מכבסת אצל השכנים ממול.
ובאמת, אנשי העיר היקרים, למה כל אחד מאיתנו מרגיש שיש לו צורך במכונות גדולות כמו מכונת כביסה או מכונית, שיהיו פרטיות משלו? זה יקר, זה תופס מקום, וכשזה מתקלקל אז צריך לטפל בזה.
התופעה היא תמוהה במיוחד אצל אנשים שמנהלים משק בית של בודד או זוג שותפים - מה הקטע? אנחנו חיים בעיר, כל כך קרובים אחד לשני ויש כל כך הרבה דברים שאנחנו יכולים להשתתף בהם. למשל מקדחה. כמו שאתם יכולים לתאר לעצמכם, ביתי מלא בכלי עבודה, חומרי גלם, וגם סולם גבוה גבוה שמגיע עד השמיים (זה גובה התקרה בבניין שלנו), אז ברור שכל השכנים לא צריכים להחזיק כל אחד סולם ענק, או מקדחה או שק מלט. פעם בכמה חודשים, כשמתעורר הצורך, הם יודעים על איזה דלת להתדפק.
ואני בתורי נכנסת אליהם עם הכביסה שלי, ומהשבוע מקבלת גם עיתוני סוף שבוע יד שניה.
ושוב מגלה שאין בהם הרבה מה לקרוא...
בקשר לאוטו, אני מזמינה אותכם לעיין ברעיון ה"אוטובשותף" של אבי לוי (מפעולה ירוקה) ושלי. כשמשתתפים במשאבים, אם וכאשר יש תקלה אז מתחלקים בהשקעת הזמן והכסף הדרוש לטיפול.
תחשבו על כל המכונות הגדולות שבבעלותכם... כמה זמן הן יושבות להן בין שימוש לשימוש. לא חבל? : )
תגובות
הי תמי,
מקסים :) מסכימה עם כל מילה.
אני רוצה להפנות את תשומת ליבך לפרויקט חדש באינטרנט, שמיועד לתת מענה בדיוק לצרכים המתוארים כאן - www.myhood.co.il זהו פרויקט חברתי שכונתי, שבא לעודד יוזמות של תושבים בתחומים שונים כגון - שיתוף והחלפת חפצים, נסיעות משותפות (carpools), מפגשים, קבוצות בתחומי עניין שונים ועוד - שווה לבדוק.
תמי ש.
וּמה לגבי טלוויזיה? הרי יש תוכניות טלוויזיה איכותיות, וַאֲנשים אוהבים לצפות בהן - עובדה - ואם נהפוך אותה ממכשיר של ניכור וּפאסיוויות בורגניים וצרכניים למכשיר של התרחשות קהילתית, בין אם בצורת טלוויזיה בשותף וּבין אם בִיצירת מקומות ציבוריים, בדומה לבתי קולנוע, הרי מעז ייצא מתוק.