| נושאים בענף |
התלמדות בעץ (נכון לעכשיו)
כפי שכתבנו, התלמדות בעץ היא דרך לתת וּלקבל בעת וּבעונה אחת, כפי שאנו אוהבים רוב הזמן: מתלמדים משתלבים בטיפוח העץ באמצעות עבודות שונות ולומדים תוך-כדי-כך את הדרכים שלנו לעשות את הדברים.
העבודות העיקריות, נכון להיום, הן:
עבודה במטפח
עבודה בשיפוצים האקולוגיים
שיווק אורגני, כלומר, הפצה של זַרעי העץ
חקלאות עירונית בדירה.
הדרך הטובה ביותר היא להיות סייעת בסדנה. המתלמדת תשלם בִתשורה, כמו חברה, כלומר, סכום לפי בחירתהּ. באופן מתמשך ניתן ללמוד עוד וָעוד בכל פעם וּלשלם בהתחלה סכום סמלי ביותר על הוצאות בסיסיות וּבהמשך, להשתלב בארגון או אף הנחיה של הסדנה או בכל עבודה אחרת.
התלמדות על בסיס קבוע היא דרך חלופית לתשלום דמי-חברות: זמן במקום כסף. יש לדרך זוֹ יתְרון נוסף: היא מבטיחה מימוש של מטרה עיקרית של החברות: חיבור מתמשך עם העץ.
בכל מקרה, קושי לשלם לא ימנע התלמדות.
להתלמד בעץ
פעם קראנו להם "מתנדבים". לִכאורה, לא היה ברור, מה פתאום אנשים באים להתנדב בדירה יפה בלב תל אביב. כבר אין מקומות של מצוקה להתנדב בהם? הִתחלנו להבין, שמדובר בסוג אחר של התנדבות, כזוֹ, שנובעת מֵהזדהות עם משהו מגניב, התנדבות, שכולה כיף, עבודה נעימה וּמגוונת, חברה טובה, וכמובן, תמיד, אוכל טוב. לעשות חיים ביחד. בהדרגה הִבחנו, שמעל לכול, אנשים באים כדי ללמוד, ותוך-כדי-כך עוזרים לגדל את העץ. החלפנו את המלה ל"מתלמדים".
בהדרגה הִתחלנו להציע למי שאין לו כסף לשלם בַעֲבור קורס או סדנה בעץ, להיות מתלמד. העץ מרוויח, והמתלמד מרוויח שלוש פעמים - גם לא נאלץ לוותר על הקורס/סדנה, גם אינו משלם (או משלם פחות) וגם לומד מתוך פעילותו כמתלמד בעץ.
מתלמדים באים לא רק במקום תשלום בעבור קורס או סדנה, אלא רבים מהם באים פשוט כדי להתנסות וְללמוד.
מה עושה מתלמד בעץ? הצורך העיקרי שלנו הוא בַעֲבודת משרד: טלפון, שיווק אורגני, קידום פרויקטים, תמיכה אדמיניסטרטיבית. גם תכנות הוא בַעֲדיפות גבוהה. עד שילמד את הדרוש לצורך עבודה זוֹ, וגם לאחר מכן, לשם גיוון, המתלמד עוסק בַעֲבודות שונות:
* עבודה במטפח
* עבודה בגינות קהילתיות
* פעילות עם פעילי עץבעיר במוקדי שינוי בעיר.
אנו שואפים לשיתוף פעולה ארוך-טווח עם המתלמדים, כיוון שלמידה אורכת זמן, וכל המעורבים מפיקים תועלת משמעותית יותר מתהליך ממושך. הניסיון מלמד, שמתלמדים שמתמידים, הופכים במשך הזמן לחברי צוות, כדוגמת אייל, או יוצאים וּמובילים מפעלים משלהם: טל-אל, שהקים את הקואופרטיב האורגני של דרום תל אביב או טֶס, שעושה קומפוסט במסעֶדֶת 24 רופי וּמובילה את הגינה הקהילתית בִרחוב הרב קוק.
כיום, כשאנו שמים דגש על התשורה כבסיס לקשר עם החברים, ההתלמדות משתלבת עוד יותר בדגם הכלכלי של העץ. כל מי שמשלב את העץ דרך קבע בלוח הזמנים השבועי שלו, וכל מי שמתלמד במשך זמן משמעותי, הופך אוטומטית לחבר, גם אם אינו משלם דמי חברות.
מתאים לכם? דברו עם אורלב, orlev@citytree.net, 03-5254196.
יורדת מהפסים - נטאשה פופובה
I love your body and your spirit and your clothes
But you see that line there moving through the station?
I told you, I told you, told you, I was one of those"
Leonard Cohen
לפני החשיפה לפרמקלצ'ר הייתי בטוחה, שהשיר מדבר על שורה של אנשים שעולים לרכבת שממשיכה הלאה מהמקום בו נמצאים כל הדברים שהמשורר לא מחבב.
עכשיו, כשאני יודעת, מתי שאיבת באר נפט מגיעה לשיא התפוקה שלה, כמה אנרגיה הושקעה, כדי שאוכל "ליהנות" משתייה חמה מכוס קלקר, וממש בקרוב אגלה מה זה קומפוסט, אני מבינה את השורות אחרת:
"את רואה את אלו שיורדות מהרכבת?
להתראות, שלום, אני יורדת איתן, אמרתי לך שאני אחת מהן."
מתנדבים בעץ
כשהתחלתי את עץבעיר, התחלתי אתר ולא חשבתי שאני צריכה עזרה. אבל אנשים הגיעו והציעו לעזור. מכיון שהרקע שלי הוא בעיצוב ובעסקים, לא הבנתי מאיפה הם מגיעים ולמה הם מציעים לי עזרה. הרבה פעמים פספסתי אותם לגמרי.
אני מודה ומתוודה, מעולם לא התנדבתי ולא דבקה בי אותה רוח נתינה של תנועת הנוער או התנועה הסביבתית. פשוט לא משם אני מגיעה. ולכן לא הבנתי מה למתנדבים ולפרויקט שלי ואיך לעבוד איתם. בכל זאת הם המשיכו להגיע, חרף חוסר ההבנה שלי, והצורך שלי בעזרה הלך וגדל ככל שהעץ צמח ובמיוחד מאז שעברתי לדירה בכיכר ביאליק.
הדירה הייתה במצב כל כך רע שלא היה לי שום מושג איך אני הולכת לעשות את זה, ביחוד לאור החוסר המוחלט בתקציב. לקחתי אותה כי פשוט אי אפשר היה להגיד לא לדירה עם דלת לכיכר ביאליק. ואז התחילו לקרות ניסים של ממש. קבוצה של סטודנטים מסמינר הקיבוצים הגיעה לעזור בטיוח חדר השינה, ויחד איתם קבוצה של מנחים מחווה ואדם הופיעו ללמד אותנו איך עושים את זה. כשכולם נעלמו ועדיין נותרו קירות חשופים הופיע לו אורי עם שתי חברות מגרעין בינה ויחד סיימנו את העבודה.
מתנדבים בדירה האקולוגית
אז איך אתם יכולים להשתלב בעץבעיר? יש הרבה דרכים. למשל, להתנדב לַעבודה בדירה האקולוגית. כאן תוכלו לכתוב אלינו, שאתם מעוניינים להתנדב, וּתקבלו עדכונים בדואל על ימי התנדבות, כולל התכנית האומנותית. אחרי שתבואו כמה פעמים, תִראו, שאתם כבר משפיעים גם על התזמון וגם על התוכנית...
אז תארו לעצמכם מקום, שבו תוכלו לבחור מבין:
תפירה בִמכונה
עבודה בגינה
ניקיון נקי באמת
המטפח האקולוגי
שיפוצים אקולוגיים: צביעה בקמח, בנייה בִנְייר וקרטון
וזו רשימה חלקית בלבד!
אז יש מקום כזה, ממש כאן, בלב תל אביב, בכיכר ביאליק.
צרו קשר, אפשר גם בטלפון 03-5254196, מחכים לכם,
להתראות.
איה מתנדבת
קוראים לי איה, ואני מתה על ת"א וכל מה שהיא מציעה: בתי קפה, מסעדות, קולנוע, להסתובב ברוטשילד, ללכת למסיבות, לפעמים גם לקנות דברים מיוחדים שרק ת"א מציעה. זהו גילוי נאות חיוני לכתבה זו.
אני מתנדבת זה כשלושה חודשים בעץבעיר, וזהו - החלטתי לעשות את המעשה ולספר קצת על החוויה של ההתנדבות בעץבעיר.
חדשות מרעישות בתחום הקולינרי (והאגו הפגוע)
לא עברו חמש דקות מרגע שכף רגלי דרכה לראשונה בביאליק 23, וכבר נוכסתי לטובת הכנת ארוחת צהריים. כלומר, לטובת ניקוי המטבח משראיות קיר מקולפות, מציאת משטח עבודה לא מתנדנד ובישול ירקות בסירים שהצבע בושל בהם קודם לכן.
אחרי שהתמקמתי לי בנוחות הרגשתי שוב כבעלת-בית - המטבח הוא ממלכה שבה אני ללא ספק יודעת מה לעשות - אלא שאז הופיעה לה תמי עם צרור סרפדים וחוביזות והעזה ברוב חוצפתה (הרי אני כאן בעלת הבית, לא?) להתערב לי בין הסירים.
בלב כבד מחששות החלטתי לנסות את הצעותיה הנלוזות - לאדות את הבצל במים ולא לטגן אותו (הטיגון יוצר יופי של טעם אבל גם הופך את השמן לשומן רווי), להשתמש במלח גס במקום מלח רץ, לקצוץ סרפדים (!) לסלט ולזרוק לתבשיל את כל שאריות הירקות שבמקרר. הסכמתי, אבל הייתי משוכנעת שהניסוי ייכשל והצטערתי שהתנדבתי למטבח ולא לטיח או עניין אחר.
בזמן שהסירים בעבעו להם התפניתי להרהר על האגו שלי ועל ההזדהות שלי עם ארוחת הצהריים שהובילה אותי למחשבות שחורות כ"כ.
אבל לא הספקתי לשקוע בזה, כי למרבה הפלא יצא לנו יופי של אוכל, למרות האנרגייה השלילית שהשפעתי עליו.
עם הזמן הוספתי לגלות שכשאני מבשלת את הירקות המופלאים שבבית של תמי (אורגניים, אלא מה) לא צריך להוסיף תבלינים, פשוט יש להם טעם עצמאי!
בתור חסידת האסכולה ההודית בתיבלון (כל המרבה - הרי זה משובח) נאלצתי להתקפל בפני המתיקות הטבעית ולבשל בלי.
בשלב הזה, לפחות, כבר לא לקחתי את הברוקולי באופן אישי כל כך.
עינת
שפיות זמנית
מתקופה ארוכה של חיים שקטים, מרוחקים ומנותקים מהמרכז, צנחתי ללב תל אביב, למציאות אחרת.
עכשיו אני בודקת אם יש אפשרות לחיות במרחב העירוני בתחושה של מרחב אמיתי.
המעבר לעיר לא הגיע ממקום של ויתור על החיים שחייתי. להיפך, הוא מעיר חיפוש אחרי אלטרנטיבות דווקא בעצמה גדולה יותר - לחיי קהילה, לקצב שפוי, להתנהלות סביבתית - בתוך הבלאגן הכולל של עיר גדולה.
בינתיים תל אביב מתגלה כמקום ידידותי (הרבה בזכות האביב שטרח ובא): השקמים ברוטשילד משמחים את העיניים, חמציצים וחוביזות מציצים אלי מסדקי מדרכות, וריח פריחה מסתנן מדי פעם מבעד לריחות אדי המפלט של המכוניות.
אני מגלה שעוד אנשים באים לקניות עם שקיות מהבית, משפצים רהיטים שמצאו ברחוב, מסתכלים לאנשים זרים בעיניים, יוצרים, ממחזרים, מתקבצים לקהילות, מתנדבים...
נפתחה לי אפשרות להיות חלק מהשיפוץ והיצירה של המקום הזה, להיות חלק מקבוצה שפועלת בלי להתעסק כל הזמן בתוצר- בתוצאה הסופית - פשוט להיות חלק מהתהליך- ללמוד ולהינות ממנו.
ואיכשהו בתוך הבלאגן של העיר, ובתוך ההתעסקות הזו של דאגה לעצמי ולקידום שלי - דירה, עבודה, חברים... יש כאן משהו שמרגיש לי מאוד שפוי והגיוני.
עינת