| נושאים בענף |
אפשר לתקן! סיפור קטן מהחיים
מישהו כנראה הטיל עלי את קללת אביזרי המים. אחרת איך אפשר להסביר את העובדה שכל יום משהו נשבר לי- הברז בחצר התפרק לשני חצאים, יש נזילה מתחת לכיור, הצינור של המקלחת ברח לי מהראש שלו באמצע הרחצה, והתחיל משתולל כמו נחש לכל הכיוונים, והידית של הברז בכיור מסתובבת על ריק.
אז הזמנתי את האינסטלטור שלי , שלא אחשוף כאן את שמו, (מי שמעונין- שיפנה אלי באופן אישי. זה ממש מידע חסוי ). האיש הגיע תוך שעה. מחייך.
הייתי בגן עדן - וחזרתי
. ביום ששי ביקרתי במקום שהוא הקרוב ביותר לגן עדן עלי אדמות.
בוסתן של עצים אקזוטיים, יפהפיים, בעלי שמות מוזרים כמו - קטמבילה, גרומיצ'ומה, ספודילה, אצרולה.... כל עץ מניב פירות מיוחדים, צבעוניים, למאכל - אלא מה?
עולם מופלא. שוב התעורר בי הרעיון הישן - שאנטוש את המרכז ואעבור לאיזה מצפה בגליל ואגדל שם בוסתן כזה בדיוק, שיהיה בו עץ אחד מכל סוג. אלא שזה לא קל בגילי..
אז אני קצת מקנאה - כי המקום המופלא הזה הוא כולה משתלה. של משה וולך. ליד עין שמר.
הייטקיסט מתוחכם בגינה שלי
האלמון ההודי המפואר שגדל בחצר שלי, פורח עכשו כמו משוגע.
הוא לא שמע על החום, אולי כי מוצאו מהודו, ושם, כמו בעץבעיר, ענין המזגנים לא ממש מפותח.
ואם לא די בזה שהוא פורח, הוא גם מבשם את כל סביבתו, וכשאני יוצאת בערב להוריד כביסה, אני שואפת את הניחוח המתוק הזה ומחייכת לעצמי.
הסקפטיות של המזיקים
ידידי הוותיק והסקפטי רוצה גם הוא לגדל ירקות בחצרו. כנראה שהעניין הזה מדבק, אחרת, מה לו ולגינה? ועוד אורגנית?!
ובכל זאת נסענו למתן הגנן, קנינו שתילי עגבניות, פלפלים וחצילים, כי במיה הוא שונא, שעועית הוא לא אוהב וגם - "מי יאכל את כל זה?" .
"גינה מגדלים כי זה יפה וכיף, ואת השפע מחלקים בין השכנים, משפחה חברים." אני אומרת לו.
אני ממש לא מה שהייתי
ביום ראשון פתחתי את המקרר שלי, ומתוכו הביטה בי ערמה של קופסאות פלסטיק, אחת על גבי השנייה. יום קודם, בנות המשפחה היעילות ארזו בהן את האוכל שנשאר מהמסה שהכנתי למיפגש השמח של המשפחה שלי - 25 אנשים אהובים, שיש להם מה זה תיאבון בריא.
לכבודם פתחתי באמוק של שלושה ימי בישול ואפייה: מאכלים בשריים, מטוגנים, בצקים, מבושלים עתירי קלוריות. שלא יחסר. שיאהבו. שיהיה טעים. והיה טעים. היה כיף גדול.
אבל מובן שנשאר המון אוכל, זה שיושב עכשו במקרר שלי. אצל פולניות כמוני, אם לא נשאר אוכל, סימן שלא היה מספיק, ואז זה די מבייש.
כאילו הכל בסדר: היה מספיק, די והותר. אבל למה אני מרגישה כל כך גרוע? אולי מפני שאני לא רגילה כבר לסוג כזה של אוכל ובישול? אולי מפני שלאחרונה נחשפתי לאופציה טובה הרבה יותר?