אקי"ם, אגודה לקידום ילדים מפגרים, הקימה לפני כִשלושה חודשים מעון חדש לִצעירים בצהלה. נודע לי על כך מפי אחת העובדות במעון, בעלת השם הקסום לוֹרֶלֵיי, שפגשתי בַחגיגת מאה שנה לתל אביב בִרחוב ביאליק. היא סיפרה, שהם עושים קומפוסט, וגם רוצים להקים גינת יָרָק. הבטחתי לבוא ולראות ואולי גם לעזור.

המעון ממוקם ב"מעמקי" השכונה, בִשכנות לביה"ס צהלה, ביה"ס היסודי, שלמדתי בו, ואין לתאר את ההתרגשות, האוחזת בי, כל אימת שאני מבקר במקום, אשר על-כן ההזדמנות ליצור קשר אישי עם אנשי המעון עוררה בי התרגשות גדולה בִמיוחד. עוד סיבה להתרגשות היא הבית בעל הסגנון האופייני לבתים המקוריים של צהלה - מעין בית של מושב, חד קומתי, בעל גג רעפים (מה לעשות?), קטן בשטחו עם חצר גדולה, חלקה בחזית, וחלקה מאחור. בתים אלה נמחקים מעל פני האדמה במשך השנים כדי לפנות מקום לווילות אופנתיות.

אז באתי לבקר. קידמו אותי בִמְאור פנים אירה, המדריכה, ודיירי הבית. אירה הראתה לי את שני חלקי הֶחצר, את ערימת הקומפוסט שבפינה - נמוכה אומנם, אך בת כִשלושה חודשים וּבמצב הבשלה מתקדם, ועל-כן הִצעתי להשתמש בחומר בגינה וּלהתחיל ערימה חדש - וכמה שתילים שקנתה: שני שתילי מנגולד, נענע, שיבה וזעתר. כמו-כן, הראתה לי ערוגה, שכבר הכינו מתחת לעץ המנגו, והִצעתי לה לשתול שם את המנגולד, שאוהב לגדול בצל בקיץ. הם מעוניינים בעיקר בייעוץ, ואת העבודה הם רוצים לעשות בעצמם, לאט-לאט, בקצב שלהם. "אתה צריך להבין", אמרה לי אירה, "שאלה אנשים צעירים, שיש להם בראש הדברים הרגילים: קניות, בילויים, ים, ספורט, חברים, חברות... אבל, וזה מעניין, זה דור שמודע מאוד לִתזונה בריאה, שונה לגמרי מהדור הקודם של הצעירים שהִכרתי. אי אפשר להציע להם עוגות וּממתקים. הם מכינים לעצמם סלטים."

אז מדי שבוע אני מביא להם עוד כמה שתילים, זורק כמה מלים וּמשאיר אותם לעשות את העבודה.

אלון