| נושאים בענף |
24/05/10
מיצתותץ
ביום שישי האחרון הגענו אייל ואני למקום קסום בלב גבעתיים. בית ישן עם דונם אדמה. נשמע מוזר? נכון, הבית כבר נידון להריסה ובמקומו ייבנו בנייני מגורים חדשים. אבל לא אשתף כאן בפרטים של הבית המקסים והשלווה המופלאה שחווינו שם, במרפסת האחורית הצופה אל הגן. לא אתמקד בתחושת העצבות והנוסטלגיה שבודאי תאחוז גם בכם אם תבקרו ותראו את פריטי העץ והחרסינה במטבח ובאמבטייה, בחדרים רחבי הידיים וגבוהי התיקרה. אדבר רק על עץ התות.
אוי, איזה עץ תות! עצום וזקן, עב גזע ונדיב. ועכשיו העונה. יצאנו אל העץ לאכול תותים. אחרי שחייכנו אחד לשני חיוכים נוטפי תות, לא הייתה ברירה אלא גם לקחת הביתה מערימות הפרי שהצטברו על הרשת שפרס בוריס מתחת לעץ.
עברו עוד כמה שעות, ובחצות אני מוצאת את עצמי במיטפח, מסתכלת על התותים, והתולעים מסתכלות עלי. אמרתי תולעים? לא לא, מדובר בזחלים, הלא כל אחד מהם נמצא בדרכו להגשמה עצמית כזבוב פירות גאה. לאכול אותם זו לא בעייה, אבל גם לא מצווה. חשבתי להיפתר מהם על ידי השרייה במים, אבל הם דווקא לא רצו לצאת מהבית, אפילו לא מתחת למים.
ואז הבריק הרעיון. סחיטה! הצעתי להם המון כסף כדי שיעזבו. סתם. לקחתי בד סינון, שמתי את התותים יחד עם הדיירים בתוך הבד וסחטתי, וסחטתי, וסחטתי - היו המון תותים.
יצא מיץ מופלא שהוכנס למקרר, וכל השאריות, דיירים ותותים והכל עברו לקומפוסט.
מאז יום שישי, מיץ התות ניכנס לכל דבר, לפיות האורחים שכולם משבחים (שימו לב לאורי מאיר צ'יזיק בתמונה), ללדר גזר, לשייק היומי ולסלט הצהריים.
אחרי יום במקרר המיץ תסס קלות ויש לו אפקט של משקה אלכוהולי קל. ממש מעדן! וגם מלא בויטאמין C ואנטי-אוקסידנטים, כך אומרת הסיפרות.
