לאחר הכנות מצוצמות ביותר: שטיפת צנצנות וּמילוי מים וכן פריסת מחצלות, במזג אוויר מאוזן ביותר, החלו החברות וחברים מתאספים. כַעֲשרה איש ואישה, אחת, שלא הִכרנו קודם, כמה מהחברות והחברים, שלא ראיתי קצת מזמן, ועוד כמה מהקבועים. פתחנו בסלט פירות מלווה בתפוזים מהטיול של שבת ותפוזונים מהעץ שעל גג ביתי (יש בשפע גם בפטיו של בניין גילמן), כי עדיף לאכול פירות על קיבה ריקה, ואז פצחנו בליקוט ושבנו אל המחצלות להמשך הסעודה. צמחים הושרו בצנצנות עם המים, שהושארו בשמש להיחלט. בשלל היו הרבה עלים של: כרובית, ברוקולי, קייל, קולארד, חסה ירוקה וַאֲדומה מסולסלת, מנגולד, בקצ'וי, שומר, בצל ירוק, חוטמית זיפנית, חוביזה, מַרקוּלית, מְרור הגינות וכף אווז. אל אלה הצטרפו תבשילי ירקות שהביאו החברים, שקדים, אגוזים, זיתים מלוקטים ביין, לימונים מהעץ שעל הגג, תפוזונים מיובשים, שעוררו סערת טעמים, תותים לרוב וּממרח טחינה מתוק ועשיר. הסועדים גילו יצירתיות קולינארית בצורת ואריאציות אינספור על לאפה/סושי/כריך של עלים ממולאים בכל טוב. לאחר הסעודה שבנו אל הערוגות ודלינו מהן, לקינוח, חרדל, פרחי עירית, עלי בטטה, אפונה, שעועית לבלב, קולרבי, כרובית, קנה סוכר וּ...דלעת ערמונים ירקרקה, שהדהימה בצבעהּ הכתום מבִפנים, במרקמהּ וּבטעמהּ. כסוכריות שימשו זַרעי שומר, הלא הם מְקור האניס.

השקדייה כיבדה אותנו בִפריחתה.

לקראת פרידה קיבלו כמה מהמשתתפות והמשתתפים במתנה ליפות מיובשות מפרי הגינה.

נשתדל לחזור על כך בהקדם.

אלון