לִכאורה, ניגוד אינטרסים: בבואנו להקים גינה קהילתית על שטח אדמה אנו נוגסים בשטח גידול של צמחי בר. כשתכננו את הגינה הקהילתית במעוז אביב, עברה שכנה ותיקה והִביעה את חששה, שמרבדי החרציות החורפיים-אביביים ייפגעו. הִבטחנו לה, שבתכנון הגינה יישמר מקום רב לצמחי הבר. כעבור שנתיים שוב עברה אותה שכנה בגינה, והפעם הִביעה את הערכתה העמוקה למעשה הקמת הגינה והודתה, שחששותיה התפוגגו - ערוגות הירק וצמחי הבר מתקיימים אלה לצד אלה.

בתכנון הערוגות...

הגבלנו את עצמנו מראש מבחינת השטח, כך שתישאר חגורה של צמחי בר מסביב לערוגות וכן הותרנו את השטח שמעבר לשביל, שנטועים בו זיתים, בין היתר, כאזור בר נטול הפרעה.

בַאֲשר לשטח הערוגות והמעברים שביניהן, משך הזמן אנו מוצאים את האיזון בין אפשור צמחיית הבר לבין השמירה על צמחי התרבות ועל האפשרות לעבור בנוחות סבירה בין הערוגות וּלטפל בהן. בשלב מסוים של העונה עוקרים ריכוזים עיקריים של צמחי בר בין הערוגות, שעדיין קל לעוקרם, ואילו אפשרנו להם להמשיך וְלגדול, הייתה עקירתם בהמשך קשה בהרבה, אך העקירה לעולם איננה יסודית. בכל מקרה, תמיד, וּבעיקר בחורף וּבאביב יש צמחי בר רבים בין הערוגות. לאחרונה קיימנו סיור קהילתי להכרה וליקוט של צמחי הבר בגינה וּבִסביבתהּ.

סיבות לִשמירה על צמחי הבר יש בשפע: 1. הם שומרים על הקרקע וּמטייבים אותה, מונעים נגר וסחף וּמגבירים חלחול. 2. יופיים. 3. הם בחינם, אינם צורכים השקיה או כל תשומות אחרות וּמתחדשים מאֲליהם. 4. רובם אכילים וּמזינים. 5. הם מזמינים מגוון של בעלי חיים.

בעוד שיתרונות אלה מספיקים כדי לתמוך בהקצאת שטחים, המיועדים אך ורק לצמחי בר, הרי כשמדובר בשטח, המיועד לגידול צמחי תרבות וּבִפרט צמחי מאכל, נגזרים מהיתרונות הנ"ל יתרונות נוספים, המועילים לצמחי התרבות: 1. כאמור, מניעת אובדן קרקע ע"י נגר וסחף. 2. תיחוח הקרקע ע"י השורשים ושיפור החלחול 3. חיפוי הקרקע והצללה חלקית על הקרקע ועל צמחים שכנים. 4. קיבוע חנקן ע"י קטניות, עצי שיטה, צחר וָעוד. 5. העשרת הקרקע בחומרי מזון נוספים (מלבד חנקן) 6. הפצת חומרים דוחי מַזּיקים בִסביבתם. 7. יצירת סביבה של מיקרואורגניזמים מועילים בקרקע, התומכים בניצול המים וחומרי ההזנה שבקרקע ע"י הצמח ודוחים חיידקים מַזּיקים. 8. העשרת מגוון בעלי החיים בערוגה וּבִסביבתהּ, אשר תורמים אף הם לכל התועלות הנ"ל. 9. דווקא הצורך של צמח להתמודד עם צמחים מתחרים מכריח אותו למצות מהקרקע את מרב חומרי ההזנה, העשויים לעשותו חסין וחזק יותר, וּמתוך כך אנו מקבלים גידול מזין וטעים יותר.

מסקנה: אמנם, יש מקום לַעֲקירת צמחי בר כדי לפנות מקום בערוגות לצמחי תרבות, אשר מתחרים על אותם מים וחומרי הזנה, אך רצוי מאוד לאפשר את צמחי הבר בשטח המרווחים שבין צמחים מבוססים, כמו-גם בין עונה לעונה או בין מחזורי זריעה וּשתילה במהלך עונה, בזמנים שבין גידול שמסתיים לגידול שבא בעקבותיו וכמובן, בין הערוגות וּבשולי הגינה. עלינו רק להיות ערים לכך שצמחי הבר אינם משתלטים, אלא מתקיימים באיזון עם צמחי התרבות. מומלץ גם להקצות שטח נרחב לצמחי בר בלבד. חגורה שכזו עשויה לשמש הגנה מפני חדירה של מַזּיקים אל תוך שטח הערוגות.

גישה זוֹ מיושמת באופן מרחיק-לכת ב"אור-גינה-לי", הגינה האקולוגית-קהילתית שבאוּניברסיטת תל אביב. בעוד שבמעוז אביב יש צורך לאזן בין התועלות של צמחי הבר לבין נוחות העבודה של בעלי הערוגות - מבוגרים וִילדים, העדפות אסתטיות וצורך לנהל גינה, שבה רוב החברים מעוניינים בעיקר בגידול צמחי התרבות, ויש בה ערוגות רבות, המטופלות ע"י אנשים רבים ושונים, הרי שגינת האוּניברסיטה היא מטבעה ניסיונית והרפתקנית יותר, ויש בה חשיבות פחותה לעצם הפקת יבול של צמח מסוים ויותר חשיבות למגוון. למרבה השמחה כל הגינות הקהילתיות מתנהלות בשיטות אקולוגיות (זה נס של ממש, זה יכול היה להיות אחרת...), אך ב"אור-גינה-לי" מושם דגש רב על המשמעות של גינה אקולוגית כמקום, שבו פועלים לִיצירת מערכת אקולוגית עשירה יותר ויותר. גישה זוֹ מנוגדת למונוקולטורה, המאפיינת את החקלאות המתועשת, וּבתוכה גם הרבה מהחקלאות האורגנית.

ככלל, בגינון אקולוגי אנו מעוניינים במגוון של בעלי חיים, וההכרח הוא לשמור על איזון, שבו לא נגרם נזק בלתי סביר. בהחלט אין שאיפה להדביר כליל את ה"מַזּיקים", ויש נכונות "לספוג" פגיעה מוגבלת ביבול, כל עוד היא מוגבלת, וכל עוד נשמרת בריאות המערכת. לכן, כשמדברים על צמחים הדוחים בעלי חיים, זה לאו-דווקא חיובי או שלילי. בה בעת, אנו שותלים צמחים, המושכים בעלי-חיים, בין היתר, כיוון שבעלי-חיים אלה הם אויבים טבעיים של בעלי-חיים אחרים, הנמצאים בעודף וגורמים נזק. כמו-כן, כאמור, אין מדובר רק בהרחקת מַזּיקים, אלא גם בטיוב הקרקע והעשרתה.

בנוסף, רק מעט מתוך מכלול יַחֲסי הגומלין בין צמחי הבר לצמחי התרבות ידוע, והרבה נתון לניסוי והתבוננות. ברור, שככל שהמערכת עשירה, כך היא חסינה יותר בפני מפגעים. צמחי הבר תורמים לעושר זה.

כמה דוגמאות:
בַעֲלי חרצית יש חומר דוחה חרקים.
בכלל, פרחי בר מושכים ציפורים, הניזונות מֵחרקים, חלזונות וכיוב'.
קיקיון, דאטורה, ויתַניה משכרת, כמו-גם צמחים נוספים, מכילים רעלים, המרחיקים בעלי חיים.
עירית, שום וּבצלים למיניהם - בגרסְאות בר ותרבות - דוחים בעלי חיים עקב חריפותם.
חרדל מעכב ריבוי פטריות.
צמחי בר משמשים גם לַהֲפקת תכשירים שונים, המסייעים לגידול צמחי התרבות:
תכשיר מטָיוּן דביק משמש לחיסול פטריות וחיידקים מחוללי מחלות בצמחים.
משרה של סרפדים מותססים ותמצית שטבט וסרפד משמשים לחיסון מפני פטריות וחיידקים מַזּיקים.
צמחים טריים כשלהם שנעקרו משמשים לַהֲכנת תה קומפוסט ע"י השרייתם במים והתססתם. ריבוי צמחי בר מספק חומר למטרה זוֹ.
עלים וַעֲנפים טריים וִירוקים של צמחי בר משמשים גם כ"זבל ירוק", המעשיר את הקומפוסט בחנקן וכן כשכבה בִבניית ערוגות פרמקלצ'ר.

לסיכום: 1. כל עוד אחנו רוצים לאכול גזר, סלק, כרוב וכיוב', אנחנו מחפשים את הדרך לעשות זאת כמה שפחות על חשבון המערכת הטבעית. ההמלצה היא לגדל אותם בתוך המערכת הטבעית, באופן, שמאפשר לה להמשיך וּלהתקיים ואף תומך בה וּמעשיר אותה. שטחים בעלי ערכי טבע ייחודיים, חשוב להשאירם לצמחי הבר בלבד. כשמדובר בִשטחים בעלי צמחיית בר, המצויה בִמקומות נוספים, המסקנה היא, שניתן ליהָנות משני העולמות באותו שטח: צמחי בר וגידולי תרבות. 2. הזכרתי את ההעדפות האסתטיות. כיום מעדיפים במקרים רבים את הגינון העירוני הממושטר על צמחי הבר "פורעי הסדר" והבלתי-נשלטים. לא פעם מעירים ב"אור-גינה-לי", ש"לא רואים, שזוֹ גינה", "צריך לעשות משהו, כדי שזה ייראה מסודר", אך מיד מבינים, שבגינה אקולוגית עסקינן, ואין לצפות כאן לאסתטיקה הגינונית המקובלת. בכל-זאת, כדי להנגיש את הגינה לִמבקרים, הן פיזית והן תפישתית, אנו יוצרים שבילים, תיחום לערוגות, שלטים וכיוב' בשימוש חוזר בחמרי פסולת. כמובן, בכל גינה רצוי להתאים את התכנון לִנתוני השטח וּלהעדפות האנשים. 3. לא כל ירוק הוא אקולוגי מבחינת המשאבים, שהוא צורך, והשירותים, שהוא מספק. אנו שואבים השראה מהמערכות הטבעיות וּבתוך כך גם מהאסתטיקה שלהן, ושואפים להישאר קרובים אֲליהן ככל האפשר, גם כשאנו מתערבים בהן.

אלון

תגובות

על הקלות הבלתי-נסבלת של הביטחון התזונתי כתבתי לאחרונה כאן:

https://orginali.wordpress.com/2016/0...

-- אלון אלירן, 20/04/16